כריתת שחלות כטיפול מונע בשלב מוקדם של סרטן השד
האפשרויות לטיפול הן: כירורגיה, קרינה ופרמקולוגיה (LHRH agonists).
את הנתונים שהובאו מתוך עבודות ישנות יש לסייג שכן הן לא בוצעו בתנאים של רנדומיזציה מתאימה. האוכלוסייה שנבדקה הייתה קטנה וחלק מהמחקרים כלל גם נשים צעירות וגם מבוגרות וברובן אין דיווח על מצב קולטני ההורמונים.
ברוב המחקרים דווח על הבדל משמעותי מבחינת פרק זמן חיות ללא מחלה DFS Disease Free Survival)) ובחלקם גם בחיות בכלל (OS - Overall survival).
על רקע זה כדאי לציין Meta-analysis (3) הכולל 12 מחקרים רנדומליים שבוצעו בתנאים טובים: בסה"כ נבדקו כ-2,100 חולות מתחת לגיל 50. 7 עבודות משוות אואופורקטומיה לזרוע ללא טיפול מונע אחר כלשהו ו-5 עבודות משוות בין אואופורקטומיה + כימותרפיה לעומת כימותרפיה בלבד. ב-Meta-analysis נבדקו גם כ-1,350 נשים פוסט-מנאפאוזליות וכצפוי אין כל יתרון לפעולה זאת, בנשים מבוגרות.
בנשים צעירות יש יתרון ברור לאחר תוספת של פעולה הורמונאלית: ירידה בעודף של חזרת המחלה ב-7 ± 25 אחוז (odds of recurrence) וירידה ב-7 ± 24 אחוז בעודף של תמותה ( odds of death ).
עוד נמצא כי אין מספיק מידע על הירידה בשכיחות סרטן השד בשד השני. במקרה של תוספת כימותרפיה, היתרון של אואופורקטומיה הוא הרבה יותר קטן וללא משמעות סטטיסטית.
בכל מקרה, מספר המחקרים הוא יחסית קטן ולא מאפשר הנחיות מאוד ברורות לגבי תוספת של אואופורקטומיה בנשים צעירות. בנוסף, יש טענה שחלק מפעולת הכימותרפיה מתבטאת על ידי הפסקת הווסת. צריך לזכור תמיד שהפסקת וסת אינה בהכרח מצביעה על הפסקת הפרשה הורמונאלית ולכן יש צורך בבדיקת פרופיל הורמונלי בקבוצה זאת.
לפי מחקרים (Int 0101 ECOG 5188,), נצפה שיפור בהישרדות בחולות שקבלו טיפול משולב של כימותרפיה עם הפסקת ווסת ו-Tamoxifen לעומת טיפול כימי ו-Tamoxifen בלבד. הנתונים הם כדלקמן:
OS | DFS | |
61% | 57% | CAF |
69% | 68% | CAF + Zoladex + Tamoxifen |
X- DFS – the difference is statistical significant
נכון להיום ההמלצה, לגבי נשים צעירות עם קולטנים להורמונים חיוביים, במיוחד בקבוצות עם סיכון גבוה לחזרה של המחלה, היא להוסיף טיפול להפסקת הווסת לפחות לשנתיים על ידי מתן זריקות של LHRH agonist כגון: Zoladex, Decapeptyl בנוסף לטיפול המקובל הכולל כימותרפיה ו-Tamoxifen. עוד צריך לקחת בחשבון את האפשרות להתפתחות מחלות לב וכלי דם בנשים צעירות או אוסטאופורוזיס לאחר הפסקת וסת בגיל מאוד מוקדם. בכל מקרה, הנתונים מתוך ה-Meta-analysis לא הראו עליה בשכיחות המוות ממחלות לבביות, אבל מספר החולות היה יחסית קטן כדי להסיק מסקנות סופיות.
ממצאים נוספים: נשים לפני הפסקת הווסת בסיכון נמוך יכולות לעבור אואופורקטומיה בתוספת שלTamoxifen כתחליף לכימותרפיה. נשים צעירות שמסרבות לקבל טיפול כימותרפי (לא משנה באיזה שלב) יכולות לעבור אואופורטומיה + Tamoxifen . בנשים מבוגרות, יש כעת ויכוח אם להשתמש במעכבי Aromatase מלכתחילה או לאחר תקופה מסוימת של מתן Tamoxifen. מחקר ATAC בדק אם לקיחת Anastrozole Arimidex לבד מול Tamoxifen, או בשילוב של שתי התרופות יחד המהווה יתרון בטיפול המשלים. אחת האופציות המועדפות היא מתן Tamoxifen ל-30 חודש ולאחר מכן החלפה לאחד ממעכבי Aromasin שבשימוש: ,Arimidex Femara ו- Aromasine.
סוגיה נוספת הדורשת דיון היא הטיפול במעכבי Aromatase מעבר ל-5 שנים שהיא התקופה הקלאסית של טיפול הורמונלי ב-Adjuvant setting. מתן הטיפול מתבסס על מחקר שהוכיח שמתן FemaraLetrozole, מהווה יתרון, במיוחד בזמן עד להתקדמות המחלה DFS)) בקבוצות של נשים בסיכון גבוה לחזרת המחלה (בלוטות לימפה מעורבות, גידולים גדולים).
המאמר נכתב ע"י ד"ר נאורה יעל -חושן מומחית לסרטן השד, במחלקה האונקולוגית בבית החולים איכילוב.
