חברת Vicus Therapeutics מכריזה על תחילתו של ניסוי בשלב 2 להערכת VT-122 בחולי סרטן הכבד המקבלים Nexavar
באדיבות חברת Vicus Therapeutics
—
עודכן לאחרונה
03/01/2011 13:28
חברת Vicus Therapeutics הכריזה על תחילתו של ניסוי בשלב 2 להערכת VT-122, שילוב ניסויי חדש של etodolac ו- propranolol, יחד עם Nexavar - sorafenib, כטיפול פוטנציאלי חדש לחולים בסרטן כבד מתקדם (קרצינומה של תאי הכבד), דלקת מערכתית ותשישות כרונית
תרופת נקסוור
הניסוי האקראי והפתוח, אשר ייערך במספר מרכזים, יעריך האם VT-122 בשילוב עם Nexavar יגדיל את "יעילות התגובה הקלינית", שהוא מדד משולב של כאב, סטטוס ביצועים ומסת גוף, בהשוואה ל- Nexavar בלבד. המדדים המשניים של הניסוי הם תסמינים ספציפיים לסרטן ותשישות כרונית, משך הטיפול ב- Nexavar ושיעור ההישרדות הכוללת.
הניסוי ייערך בהשתתפות 80 מטופלים עם סרטן כבד מתקדם, דלקת מערכתית ותשישות כרונית, במספר מרכזים בארה"ב. גיוס המשתתפים שניסוי צפוי להסתיים בסוף 2011.
החברות Vicus Therapeutics, Bayer HealthCare Pharmaceuticals ו- Onyx Pharmaceuticals נכנסו להסכם אשר בעקבותיו Bayer ו- Onyx הסכימו לתמוך בניסוי. תנאי הניסוי הם חסויים.
אודות דלקת מערכתית ותשישות כרונית הנגרמות בשל סרטן
המסלול השכיח ביותר של סרטן הוא התקדמות מקומית, התפתחות של גרורות, דלקת מערכתית הנגרמת על ידי הסרטן ותסמין של תשישות כרונית ואנורקסיה. תסמין זה כולל אנורקסיה, אובדן משקל, עייפות, כאבים, קשיי נשימה, בחילות, תחושת מחלה, חרדה, ודיכאון.
אודות קרצינומה של תאי הכבד
קרצינומה של תאי הכבד היא הצורה השכיחה ביותר של סרטן הכבד והיא אחראית על כ- 90 אחוז ממקרי סרטן ראשוני במבוגרים. סרטן הכבד הוא השישי בשכיחותו בעולם וסיבת המוות מספר 3 מסרטן ברחבי העולם.
אודות VT-122
VT-122 הוא שילוב ניסויי חדש של etodolac ו- propranolol, אשר מכוון למסלולים הקשורים לדלקת מערכתית הנגרמת על ידי סרטן, גורם אפשרי לתשישות כרונית הנגרמת על ידי סרטן. VT-122 הראה את היכולת להגביר את מסת השריר בגוף ולהפחית סמנים אחרים של דלקת מערכתית בניסוי שלב 2 בקרב חולים בסרטן הריאות. ניסויים פרה-קליניים וקליניים הראו ש- propranolol ו- etodolac, כאשר משתמשים בהם בנפרד, מחלישים דלקת מערכתית, היפר-מטבוליזם וירידה במשקל. יתרה מזאת, מחקרים לא קליניים הראו ששילוב זה עובד בסינרגיה להחלשת דלקת מערכתית, מפעיל חסינות תאית (cellular-immunity), מפחית פעילות גרורתית ומגביר את שיעור ההישרדות בבעלי חיים.
אודות Nexavar
התרופה Nexavar מאושרת בארה"ב לטיפול בחולי סרטן הכבד שלא ניתן לנתחם, ולטיפול בחולים עם סרטן כליות מתקדם. Nexavar מדכאת הן את תאי הגידול והן את מערכת כלי הדם של הגידול. בניסויים פרה-קליניים, Nexavar הראתה יכולת לדכא שני סוגי קינאזים אשר נחשבים מעורבים בשגשוג תאים ובאספקת כלי דם לגידולים, שני תהליכים חשובים המאפשרים צמיחת גידולים סרטניים. הקינאזים הללו כוללים את Raf kinase, VEGFR-1, VEGFR-2, VEGFR-3, PDGFR-B, KIT, FLT-3 ו- RET.
Nexavar מאושרת כעת לשימוש ב- 99 מדינות.
שיקולי בטיחות חשובים לחולים המטופלים ב- Nexavar
Nexavar, בשילוב עם carboplatin ו- paclitaxel ניתנת לחולים בסרטן תאי הקשקש של הריאות. התרופה יכולה לגרום לנזק עוברי כאשר היא ניתנת לנשים בהריון. מומלץ לנשים בגיל הפוריות שלא להיכנס להריון בעת הטיפול בתרופה, וכן ליולדות מומלץ שלא להניק בזמן הטיפול בתרופה.
אוטם שריר הלב או איסכמיה עלולים להתרחש. יש לשקול הפסקה זמנית או מוחלטת של נטילת התרופה בחולים המפתחים איסכמיה ו/או אוטם שריר הלב. תופעת לוואי בלתי נפוצה היתה ניקוב של המעי, והיא דווחה בפחות מ- 1% מן המטופלים שנטלו Nexavar.
סיכון מוגבר לדימומים עלול להופיע לאחר נטילת התרופה. במידה והדימום מצריך התערבות רפואית, יש לשקול הפסקת נטילת התרופה.
לחץ דם גבוה עלול להופיע בתחילת הטיפול בתרופה. יש לעקוב אחר ערכי לחץ הדם ברמה שבועית במהלך 6 השבועות הראשונים לנטילת התרופה ולטפל בלחץ דם גבוה, אם יש צורך.
פריחה ביד או ברגל היא תופעת לוואי שכיחה. ניתן לטפל באמצעות מריחה מקומית של משחה להקלה על התמסינים. במקרים של תופעות לוואי חריפות או עיקשות בעור, יש לשקול הפסקה זמנית של נטילת התרופה, שינוי המינון או הפסקה כללית.
הפסקת נטילת התרופה מומלצת למי שעומד לעבור ניתוח רציני.
יש לנקוט זהירות במתן התרופה יחד עם תרכובות העוברות מטבוליזם במידה ניכרת על ידי מסלולי UGT1A9, UGT1A1, (למשל irinotecan), doxorubicin, docetaxel, fluorouracil ותשתיות של CYP2B6 ו- CYP2C8, ועם ממריצי CYP3A4. שימוש בתרופה בצמוד עם carboplatin ו- paclitaxel גרמה להתגברות החשיפה ל- paclitaxel והתגברות החשיפה ל- Nexavar. מטופלים הנוטלים את התרופה במקביל ל- warfarin צריכים להיות במעקב שוטף לשינויים בזמן ה- prothrombin, INR או מקרים של דימומים. החשיפה ל- Nexavar יורדת כאשר התרופה ניתנת יחד עם neomycin הניטל דרך הפה. השפעות של סוגי אנטיביוטיקה אחרים ביחד עם Nexavar לא נחקרו.
תופעות הלוואי הנפוצות ביותר שדווחו אצל נוטלי התרופה לעומת נוטלי פלאצבו בקרב חולי סרטן הכבד הם, בהתאמה: שלשולים (55% לעומת 25%), עייפות (46% לעומת 45%), כאבי בטן (31% לעומת 26%), ירידה במשקל (30% לעומת 10%), אנורקסיה (29% לעומת 18%), בחילות (24% לעומת 20%), ופריחות בעור היד או הרגל (21% לעומת 3%). תופעות לוואי בדרגה 3 או 4 היו ב- 45% לעומת 32% מן המקרים.
רוב תופעות הלוואי שדווחו בחולים בקרצינומה של תאי הכלייה היו: שלשולים (43% לעומת 13%), פריחה (40% לעומת 16%), עייפות (37% לעומת 28%), פריחות בעור היד או הרגל (30% לעומת 7%), אובדן שיער (27% לעומת 3%), ובחילות (23% לעומת 19%). תופעות לוואי בדרגה 3 או 4 היו ב- 38% לעומת 28% מן המקרים.
מקורות
(1) N. MacDonald. Cancer cachexia and targeting chronic inflammation: a unified approach to cancer treatment and palliative/supportive care. J.Support.Oncol. 2007 Apr;5(4):157-62.
(2) D.C. McMillan. Systemic inflammation, nutritional status and survival in patients with cancer. Curr Opin Clin Nutr Metab Care. 2009 May;12(3):223-6.
(3) G.S. Bhattacharyya et al. Phase II study evaluating safety and efficacy of coadministering propranolol and etodolac for treating cancer cachexia. J Clin Oncol. 28, 2010 (suppl; abstr e18059).
(4) M.J. Muller. Hypermetabolism in clinically stable patients with liver cirrhosis. Am J Clin Nutr. 69: 1194 - 1201, 1999.
(5) A. Gambardella et al. Intralipid infusion combined with propranolol administration has favorable metabolic effects in elderly malnourished cancer patients. Metabolism. 1999 Mar; 48(3):291-7.
(6) D.C. McMillan et al. A prospective randomized study of megestrol acetate and ibuprofen in gastrointestinal cancer patients with weight loss. Br J Cancer. 1999. 79(3-4): p. 495-500.
(7) A. Glasner et al. Improving survival rates in two models of spontaneous postoperative metastasis in mice by combined administration of a beta-adrenergic antagonist and a cyclooxygenase-2 inhibitor. J Immunol. 2010. 184(5): p. 2449-57.
