כשהגוף מדבר – פסיכותרפיה גופנית ככלי לטיפול בסרטן.
באדיבות שרון שטרן מטפלת בפסיכותרפיה גופנית
—
עודכן לאחרונה
14/11/2010 09:42
בספרו גוף נפש רואה קן דיכטוואלד את גישת הפסיכותרפיה הגופנית הרואה בגוף האדם מפה המספרת על עצמנו. פסיכותרפיה גופנית חוקרת את הקשר בין הגוף לנפש תוך התבוננות עמוקה לתחומי חיים שונים.
חקירת הקשר בין הגוף לנפש מאפשרת התבוננות עמוקה לתחומי החיים השונים המתגלמים בגוף האדם
קן דיכטוואלד כתב בספרו גוף נפש " איננו חלקים משום שחיינו לא היו תמיד חלקים. איננו מאוזנים באופן מושלם כי רגשותינו אינם מאוזנים תמיד. איננו סימטריים משום שמעשינו אינם סימטריים תמיד. גופינו במידה מסוימת דומה לקליפת כדור הארץ- ההרים, העמקים, הנהרות והטופוגרפיה מספרים על הבריאה וההיסטוריה שלנו..."
דבריו של דיכטוואלד משקפים את גישת הפסיכותרפיה הגופנית הרואה בגוף האדם מפה המספרת על עצמנו.
התבוננות בגופינו- בקצב ואופי התנועה, בנשימה, טונוס השרירים, היציבה ותחושות אחרות, היא כהסתכלות במפה המציגה את רגשותינו ומחשבותינו, המודעות והלא מודעות, בהווה ובעבר.
חקירת הקשר בין הגוף לנפש מאפשרת התבוננות עמוקה לתחומי החיים השונים המתגלמים בגוף האדם, כאשר איברי הגוף השונים בנוסף על היותם בעלי מבנה תפקודי מייצגים גם הקשר נפשי.
מחלות, קונפליקטים או מצבי התמודדות אחרים בחיינו גם להם משמעות נוספת, מעבר למימד הביולוגי או הגנטי של חולי ובריאות. פתולוגיות שונות בחיינו הן בעצם השתקפות או תוצאה של דפוסים פיזיים או רגשיים המאפיינים אותנו.
בטיפול ננסה להכיר יותר את אותם מנגנונים ומהן הדרכים להתמודדות ושינוי של דפוסים אלה.
הכרת הקשר הגופני נפשי לגבי כל איבר ואיבר מאפשרת לנו להגדיל את המודעות לגופינו ורגשותינו ומגלה לנו מהן דרכי התמודדות מול קונפליקטים וחוסר איזון בחיינו. ידיעה זו מאפשרת לנו לשחרר בעדינות מצבים "תקועים" שנראו כחסרי מוצא.
ההקשבה לגופינו מאפשרת ליצור שינוי מול תחושה, התנהגות או הרגשה לא נוחה.
תנועה, נשימה, דמיון מודרך וטכניקות נוספות הן אמצעי ליצירת שינוי באותו איבר או סיטואציה מכווצת, כואבת או לא נוחה.
הילה מגיעה לטיפול בעקבות התמודדות עם מחלת הסרטן. היום, היא כבר מספר חודשים אחרי...
היא מספרת שבתקופת הטיפולים היתה גיבורה, "פשוט עברה את זה בלי שאלות". אבל בזמן האחרון יש לה הרבה מחשבות שליליות, היא אינה מוצאת עוד טעם או משמעות בדברים.
היא מספרת שלפני המחלה היתה אחרת, אהבה לעזור, לעשות כייף ועכשיו כלום- ריקנות אדירה.
אני מתבוננת בהילה, נותנת מקום למילים ולגוף. אני שמה לב לשתיקות הארוכות, המיעוט במילים, לחוסר השקט בגופה שמתבטא בתזוזה רבה של הידיים –משחק בשיער, בתכשיטים.
אנחנו ממשיכות לדבר, לברר עוד פרטים על הילה, על חייה ועל הציפיות שלה מטיפול היום.
בהמשך אנחנו פונות לדמיון מודרך והרפייה בשכיבה.
זה לא פשוט עבורה, המעבר מהכיסא למזרן. "הגוף כבר לא מה שהיה ובכלל היא לא אוהבת להתעסק בו מאז..."
אני מבקשת מהילה לשכב בתנוחה נוחה, להתמקד בנשימה ובתחושות הגוף.
הילה משתפת שאזור הכתפיים מכווץ, כתף ימין גבוה משמאל. הרגליים הם אזור נעים. אנחנו ממשיכות לסרוק את הגוף תוך כדי נשימה ומגע. יוצרות שוב קשר עם אותו גוף שבגד ואכזב.
אנחנו פונות לדמיון- הילה אומרת שהיא לא פה...היא בים צפה, שקטה ורגועה. היא מבקשת שם שייקחו ממנה את המחשבות השליליות. אנחנו מבררות בתוך הדמיון לאן הציפה לוקחת אותה. הילה אומרת שפתאום עוברת לה המחשבה בראש שאולי מה שיכול לעשות לה טוב זה לעזור לאנשים, לתת..
אנחנו ממשיכות לברר אילו עוד עוגנים יש בחייה שיכולים להטיב עימה, להחזיר תחושות חיוביות.
אט אט צצים קצוות של אפשרויות עבורה- משפחה, חברים, זיכרונות שהתערפלו.
כשאנחנו חוזרות לישיבה הילה אומרת שמשהו מתחושת השלווה חזר, תחושה שכבר הרבה זמן לא הצליחה להרגיש.
המפגש עם הילה הוא מפגש ראשון בו התחלנו להכיר- אני את חייה, תחושותיה ורצונותיה והיא את גופה שאבד לה. זהו תהליך בו הילה היא המנווטת, היא המצפן עבורנו להיכן נוגעים ומתמקדים- בגופה, בחייה, בתקופת העבר והעתיד.
כאן, השליטה חוזרת לחייה והחוסר וודאות הוא אלמנט שאנחנו יכולות לדבר עליו.
טיפול הוא תהליך- דרך שניבנת שוב לבנה אחר לבנה, פסיעה אחר פסיעה, ע"פ הקצב של המטופל.
אני מאמינה שבהמשך המפגשים נוכל להעלות מכלול התמודדויות ותחושות ששייכות לעבר ולהווה ולעבד אותם באופן כזה שיחזיר להילה אמונה וכוח.
בפנייה למחקרים שבדקו את השפעת הטיפול בפסיכותרפיה גופנית על חולי סרטן המטופלים בכימותרפיה נמצא כי חלה הטבה במצבם הפיזי והתחזקות החוסן הרגשי של החולים. היכולת להתמודד עם משברים עלתה ונראתה ירידה בשעורי המתח, החרדה והעייפות.
רכישת טכניקה להרגעת הגוף במסגרת הטיפול הפסיכותרפי גופני אפשרה למטופלים לחזק את עצמם ולהחזיר חיות וחיוניות לחייהם. כאשר המטופל אימץ חשיבה חיובית על החיים בכלל ועל מצבו האישי בפרט, הסיכויים להחלמתו עלו והתמודדותו עם הסביבה השתפרה.
התמודדות עם מחלה היא לרוב אינה פשוטה, בלשון המעטה. זהו מאבק שחוטף את החולה משגרת חיים אל מפגש עם כאב, אכזבה, חוסר וודאות, כעס, תסכול, פחד ורגשות קשים אחרים. לעיתים רגשות אלו מופנות כלפי עצמך ולעיתים כלפי הסביבה.
זהו משבר שלא ייחלנו לעצמנו אך ביכולתנו לנסות ולהטיב עימנו, גם ברגעים הקשים.
בעיניי, הבחירה בטיפול היא קריאה לשינוי, תמיכה וחקירה במסגרת בטוחה ומכילה .
אני מאמינה שהכרות והכרה במשאבים פנימיים (רגשיים, מנטאליים ופיזיים) הם הבסיס להעצמה, לאמונה וליכולת לאתגר מול מציאות שלא תמיד קלה או נוחה עבורנו.
מאת: שרון שטרן מטפלת בפסיכותרפיה גופנית, ט"ל נייד ,052-2667381, עוד על הכותבת
