המושג "רוחני" תמיד מתחבר אצל אנשים לדת, אבל אין לי שום כוונה שתחזרו בתשובה במובן הקלאסי (ראה מאמר על תשובה). אפשר להיות רוחני גם ללא קשר לדת.

המימד הרוחני שבכל אדם, מתחלק לארבע רמות, הראשונה היא נפש, התחתונה מבין הארבע, הנחשבת הבסיסית והפיסית ביותר, וכל מאוויינו היומיומיים קשורים אליה. הצרכים הבסיסים של הגוף בתרכובת עם רגשות ותחושות ותגובות בסיסיות של כעס, קנאה, שנאה, עצב וכדומה. במילים פשוטות – אם הרובד הנפשי המתואר כאן הוא זה ששולט עלינו רוב היום, משמע שאנחנו מחוברים היטב לנפש. והשאיפה היא לעלות משם במשך חיינו לפחות ברמה אחת. כמובן שזה מאוד קשה, ורוב בני העולם מחוברים עדיין לרמה זו ברבדים השונים שלה. הרמה הבאה אחרי נפש היא רוח, ומכאן מקור המילה "רוחניות", שכן השאיפה היא להתחבר כמה שיותר אל הרובד הבא הזה. לאחר מכן יש את רמת חיה שנשגבת מבינתי, ואינה מחברת כמובן לחיה שבנו, אלא לרמה גבוהה עוד יותר. והרמה הרביעית והגבוהה ביותר היא נשמה.

לא סתם אנחנו קוראים לאדם שאנחנו אוהבים ובמיוחד שעשה עבורנו משהו יוצא מן הכלל – נשמה, ואת שלא נראה "רוחני" במיוחד אנחנו מגדירים כגועל נפש.

כל אחד מארבע בחינות/רמות אלה מתחלקת לעשר תתי-מחלקות, שמתחלק לעוד עשר תתי-מחלקות וכן הלאה. כל אחד מאתנו נמצא בשלב אחר של דירוג. כמובן שכדי להעמיק ולהבין את הלימוד העמוק הזה, עליכם ללמוד קבלה. משם מקור הידע.

אם כך להיות רוחני פירושו קודם כל להבין שיש לאן לשאוף, ושלא משנה היכן אני כרגע בטבלה, תמיד יהיה לי לאן לשאוף להגיע למעלה בסולם האין סופי הזה.

זאת אומרת שהבנה כזו תגרום לי להתחיל לחשוב ולהרהר שישנה סיבה אחרת, עליונה יותר, לחוויות שאנו עוברים בעולם הגשמי, במציאות. מכאן, מי ששואל את עצמו שאלות כגון אלה, ומחפש משמעות עמוקה יותר לחייו, הוא בדרך הנכונה לעלייה במדרגות הסולם.

בעולם הגשמי של חיי היומיום הרוחניות מתבטאת בכך שנהיה מסוגלים שלא לשפוט איש, אלא להבין שהפגמים שאנו רואים באחרים קיימים בנו, ומכך להסיק שתפקידנו אינו לבקר את האחר, אלא את עצמנו.

למה העולם מורכב כך?

מאחר והאדם חושב שהוא מושלם ואין בו פגם, הבעיה נמצאת תמיד אצל השני. כמובן שאם עשינו משהו טוב שכולם מחמיאים לנו עליו, אז אנחנו עשינו וזה שלנו, אבל אם זה משהו שמעירים לנו עליו, אז "הוא אשם". ובגלל הבעייתיות הזו, ניתנה לאדם אפשרות לראות את עצמו ואת התנהגותו האמיתית רק דרך הסובבים אותו (אפקט המראה) על מנת שכך יוכל להבין ולזהות בקלות רבה יותר את הנושאים והתחומים הדורשים אצלו שינוי פנימי- נפשי - רוחני. כלומר, והנה הפצצה, כל מה שאיני אוהב בזולת – קיים בי.

רוצים שהשני ישתנה?

לפניכם קטע מדהים, הממוסגר ותלוי בקליניקה שלי:

"המקובל הבעל שם טוב (הבעש"ט) אמר כי איש אשר הוא נקי לגמרי ולא פגם כלל מעולם אפילו כל שהוא, אי אפשר לו לראות רע בשום אדם או שישמע מרע שיעשה שום אדם כי לא יזמין לו ה' יתברך לראות רע או לשמוע שום רע. לכן כשרואה האדם איזה איש שעושה רע, או שמספרים לפניו מאיזה איש שעשה רע, ידע בבירור שיש בו שמץ מנהו מאותו הדבר עצמו. ואף אם הוא צדיק, מכל מקום יש בו קצת דקצת מאותו עניין, והזמין לו ה' יתברך ראייה זו או שמיעה זו כדי שישים אל לבו לשוב ולתקן הפגם ההוא ועל ידי זה ישוב גם האיש הזה העושה רע, כי הוא תלוי בו. ולכן אין לאדם לדבר לשון הרע על חברו אף שראה אותו עובר עברה או ששמע מאיש מהימן שעשה עברה, דהא מזה שהוא ראה או שמע הדבר ההוא, מזה יראה שמסתמא גם בו בעצמו יש מקצת מאותו הדבר, ומוטל עליו לתקן אצלו הדבר ההוא, ועל ידי זה יתוקן גם האיש העושה רע וכו'".

ובמילים פשוטות, דומה מושך דומה. התדר שעליו אנו נמצאים ושאליו אנו מחוברים, בין אם הוא חיובי ובין אם הוא שלילי, מושך אלינו בדיוק את אותו הדבר. אם מצב רוחנו מרומם, נפגוש באותו יום רק אנשים שמחים בעלי מצב רוח טוב, ואם יצאנו מהבית מדוכאים ועצובים, כל המדוכאים שבעולם יתקבצו במשרדנו. ועל אותו עקרון, אם נתקלנו באדם כועס או ראינו זוג באמצע מריבה, משמע שיש לנו בחיים מצבים דומים ועלינו לבדוק היכן הם באים לידי ביטוי. אם אנו כועסים על בן הזוג שלנו ולא מסתדרים איתו מכיוון שהוא שונה מאתנו או שאינו רוחני כמונו או משום שהרגליו נראים לנו קיצוניים, משמע שבנו קיים ולו אחוז אחד מאותן תכונות שנראות לנו לא חיוביות. לכן תלונות והערות לאחרים אינן הדרך לגרום לזולת להשתנות. מניסיון, זה לא עוזר.

ואיך עוד נדע מה לשנות בעצמנו?

נבדוק בחיינו מצבים מלחיצים ומעצבנים שחוזרים על עצמם כבר שנים. גם אם שינינו את פני המציאות לכאורה ועברנו דירה והחלפנו עבודה והעברנו את הבן שלנו כיתה מהמורה המעצבנת בבית הספר (ונראה שזה ממש לא קשור אליי… איך המורה בבית הספר קשורה אליי?? אבל היא כן), עדיין יש מצבים על אותו תדר שהוא רוחני למעשה, הפוקדים את חיינו. משמע שעדיין לא עשינו שינוי.

הקטע הזה של הבעש"ט הזה מזכיר לי מדי יום שעליי לבדוק את עצמי בלבד, לבדוק כל יום אם אני עדיין רוחנית.

שלא תבינו לא נכון. תהליך של שינוי, בין אם רוחני ובין אם פיזי גשמי, המתחיל כמובן לאחר שכבר הגעתי למסקנה הקשה שאני זקוקה לשינוי, הוא תהליך ארוך ומייגע הדורש התמדה ונחישות. דבקות במטרה אפ תרצו. הכי קל לנו לשכוח. שינוי מהיסוד תכונה אחת המושרשת בי היטב, יקרה בערך בשנה אחת, וגם אז, יישאר בי קמצוץ מאותה תכונה, אבל הדברים כבר לא יפריעו לי בפנים כמו פעם.

איך אדע שהשתנתי אני קצת יותר רוחנית?

אני כבר לא נתקלת כלל באותו מצב מלחיץ הגורם לנו להגיב, לכעוס, להתעצבן.

או כשאני נתקלת בו, אני מסוגלת לזהות אותו לחייך, מבלי להגיב בכל צורה שלילית שהיא.

ואם רצונך לשנות את איכות חייך, להיות אדם יותר רוחני, הדואג גם לרמת הנשמה שבו, ולא רק לרמת הגוף הפיסי-גשמי, על ידי שינוי הדברים מיסודם, ראה מאמר : הדרך הנכונה לומר דברים ולנהל שיחה? ומאמר על מרפא באמצעות שינוי במדור זה