במחלת הסרטן שעברתי, נפגע בין היתר גבי התחתון- החוליות שם קרסו, והוא נראה בצילום כמו שדה חרוך. המחלה אמנם ארעה לפני כ- 20 שנה והיא חלפה לאחר שקיבלתי טיפולים שנמשכו קרוב לשנה, אך השיקום נמשך זמן רב וגם נותר הכאב, אתו אני מתמודד מאז, יומיום.

לבד מזה, אני נושא מחלת מפרקים אוטואימונית (מערכת החיסון תוקפת את הגוף) שקדמה למחלת הסרטן. מחלת המפרקים הנחשבת לקשה, הורסת בתהליך ידוע (אולי גנטי) את כל הסחוסים שבחיבורי מפרקי הגוף כולל אלו שבין החוליות, מכופפת את הגוף ומקשיחה אותו.

כיום, המחלה עדיין פעילה ורוחשת בגופי כמו לבה רותחת ומלווה בכאב רב. 

קיומה של המחלה הראשונה, בלבל את הרופאים, לכן מחלת הסרטן נתגלה באיחור.

להפגת הכאב הנורא בגבי התחתון, באזור שבין החוליות המותניות, שנפגע מהסרטן ולטיפול בכאב בסחוסים שבמפרקים, אני נוקט בתחזוקה לשם חיזוק, באמצעות מכשירים קלים, שחיה, ושימוש ב"דמיון מודרך".

בספר "עכשיו יש לי אבא!", אני מביא בפני הקורא את הדרך בה התמודדתי מול שתי המחלות המרכזיות ומחלות נוספות שקרו בעטיים של הטיפולים.

אני מדגיש בספר, שהדרך - תורה, שאני מיישם על עצמי, טובה לכל סוג של פגיעה -פיזית ונפשית, מתאונה, ממחלה, ומכל טראומה אחרת.

להפגת הכאב בגבי התחתון - בחוליות המותניות, שנפגעו מהסרטן ולטיפול בכאב בסחוסים שבחיבורי המפרקים - אני נוקט בתחזוקה לשם חיזוק, באמצעות מכשירים קלים, שחיה, ושימוש ב"דמיון מודרך".

אינני נוטל כל תרופה! הכול נעשה בשיטה שניתן ללמוד אותה אם רק רוצים מאוד בכך.

הדגש הוא על כוח הרצון, שהרי הדבר תלוי בעיקר בנו, ועל ידי אימון אישי מכוון מטרה, ניתן להתגבר כמעט על כל מכשול!

אין להבין מדבריי שבכל המחלות ניתן לטפל ללא שימוש בתרופות, אך רבים יופתעו לגלות עד כמה גופנו מוכן לקבל שינויים ושהדברים פשוטים ממה שחשבנו. קל מאוד להיענות לחוות דעת למיניהן ולפרסומים מאירי עיניים ומשכנעים שמכוונים לרגש שלנו.

הספר שכתבתי, כולל טיפים להתמודדות: לפני הכול, צריך לא לאבד עשתונות גם אם תעמוד מול אויב, והמחסנית של הרובה, ריקה. ללמוד להתעמת עם הידיעה והידע. ידע שנצבר מקרב את האדם לשליטה. אף אחד מאתנו אינו מעוניין להיות בעמק לכוד, בחשיכה, ללא אופק ותוחלת, אלא במעלה ההר, כשיותר ויותר שטחים נפרשים לנגד עינינו. חולים שהמידע לא מרתיע אותם, ישיגו את המרחב, שייפרש לפניהם כספר פתוח, וההתמודדות שלהם תהיה קלה יותר.

טיפים נוספים - שאני יכול לתת לחולים, ולא רק להם אלא לכל אחד שרוצה להחזיק את האצבע על הדופק, מעבר לנקיטת תזונה ופעילות גופנית- הם בתחום של השמחה שבלב: ליטוף חיות מחמד, שיחה עם אנשים, להתגייס לטובת הזולת, גם אם אתה הוא זה שנזקק לעזרה ברגעיך הקשים. טוב להיות עסוק, להוסיף תחביבים חדשים, ולבסוף, לפנטז על ההצלחה ועל ההתקדמות שלך, ועל היום שאחרי, היום בו תחגוג את הניצחון הגדול. כל אלו יביאו לערך מוסף, שיכול לזרז את ההחלמה.

ההתמודדות שלי מול המחלה הקשה, כמוה כקרב. ציטוט מהספר שלי: "מצד אחד המחלה נוברת ומאכלת בתוך גופי, וכוחותיה הולכים ומתעצמים, ומצד שני, עמדתי אני מתפעם בתוכי עד לבעירה, כשתופי הקרב מעודדים אותי, ורוח הקרב הייתה כאש יוקדת בעצמותיי" (עמ' 125).

וכדברי צ'רצ'יל: "Never give up!" לעולם לא להיכנע!  

להתמודדות נכונה, דרושה תכנית עם ניהול טוב, ומי שיכין תכנית מסודרת, סיכוייו לצאת מהטראומה אליה הוא נקלע, גדולים יותר. דרושים גם: למידה-קריאת חומר מקצועי, יצירתיות והתמדה. מנות הפעילות שעושים, צריכות להיות סבילות, וניתנות להשגה, ולהיקבע בזהירות (אין לעבור את המידה המומלצת).   

בספר, שמכיל בעצם את הביוגרפיה שלי, הקדשתי פרק מיוחד שדן בטעויות רופאים, (אני מדגיש, "רופאים" ולא "הרופאים"), למען יראו וייראו-רופאים וחולים יחדיו. בפרק זה אני משרטט את דמות הרופא הטוב כפי שהוא מצטייר בעיניי. ציטוט: "רופא עירני, לא עירוני בהכרח, יכול היה להבחין בהתפתחותה של מחלה נוספת ..." (עמ' 149).

העיקר שכולנו נלמד ונדע שאפשר אם רק נרצה. 

                                                                                     תודה, ובהצלחה לכולם.

                                                                                     עמיאל אורן 0523-701777

                                                                   כל הרוצים להסתייע בי, יפנו במייל ל: amielo2@walla.com 

הָאֹמֶץ מאת: רודיארד קיפלינג

צוטט מ"גוגל"

תרגום אנונימי.

 ניקוד ע"י העורך שלי דר' הילמן יצחק

אִם תַּחְשֹׁב כִּי תִּפֹּל, כְּבָר נָפַלְתָּ.

אִם תָּהִין בְּלִי הִסּוּס –נִצַּלְתָּ.

אִם תִּרְצֶה לְנַצֵּחַ אַךְ תֹּאמַר לֹא אוּכַל,

הֵן בָּרוּר כִּי בָּחַרְתָּ בַּקַּל מִן הַקַּל.

אִם תַּחְשֹׁב כִּי תֹּאבַד, הֵן תֹּאבַד בְּוַדַּאי,

כִּי כָּל אִישׁ בָּעוֹלָם הַתּוֹסֵס וְהַחַי

הָרוֹצֶה לְהַגִּיעַ לִתְרוּעַת הַנִּצָּחוֹן

לֹא יַגִּיעַ עָדֶיהָ בְּלִי תְּרוּעַת הָרָצוֹן.

הַחְלֵט כִּי תּוּכַל, רְצוֹנְךָ אָז מוֹשֵׁל

וְעָלֶיךָ יָגֵן חֹק אֵיתָן מִבַּרְזֶל,

מִלְחֲמוֹת הַחַיִּים לֹא תָּמִיד מְבַקְּשׁוֹת

אֶת הָאִישׁ הֶחָזָק וּכְתֵפָיו הַנֻּקְשׁוֹת,

אַךְ תָּמִיד יְנַצֵּחַ בַּכֹּל רַק הָאָדָם

הַחוֹשֵׁב כִּי יָכוֹל.

רודיארד קיפלינג (1865-1936), הנו משורר וסופר אנגלי. היה הבריטי הראשון שקיבל פרס נובל לספרות.

דן הרבה באדם ובחיות (ספר הג'ונגל). 

בחרתי להביא בפני הקוראים את שיר "האומץ", של המשורר הבריטי רודיארד קיפלינג שיכול לעודד את רוחם של רבים בעת ההתמודדות הקשה שלהם:

עמיאל נכתב על-ידי

 

במחלת הסרטן שעברתי, נפגע בין היתר גבי התחתון- החוליות שם קרסו, והוא נראה בצילום כמו שדה חרוך. המחלה אמנם ארעה לפני כ- 20 שנה והיא חלפה לאחר שקיבלתי טיפולים שנמשכו קרוב לשנה, אך השיקום נמשך זמן רב וגם נותר הכאב, אתו אני מתמודד מאז, יומיום.

לבד מזה, אני נושא מחלת מפרקים אוטואימונית (מערכת החיסון תוקפת את הגוף) שקדמה למחלת הסרטן. מחלת המפרקים הנחשבת לקשה, הורסת בתהליך ידוע (אולי גנטי) את כל הסחוסים שבחיבורי מפרקי הגוף כולל אלו שבין החוליות, מכופפת את הגוף ומקשיחה אותו.

כיום, המחלה עדיין פעילה ורוחשת בגופי כמו לבה רותחת ומלווה בכאב רב. 

קיומה של המחלה הראשונה, בלבל את הרופאים, לכן מחלת הסרטן נתגלה באיחור.

להפגת הכאב הנורא בגבי התחתון, באזור שבין החוליות המותניות, שנפגע מהסרטן ולטיפול בכאב בסחוסים שבמפרקים, אני נוקט בתחזוקה לשם חיזוק, באמצעות מכשירים קלים, שחיה, ושימוש ב"דמיון מודרך".

 

בספר "עכשיו יש לי אבא!", אני מביא בפני הקורא את הדרך בה התמודדתי מול שתי המחלות המרכזיות ומחלות נוספות שקרו בעטיים של הטיפולים.

אני מדגיש בספר, שהדרך - תורה, שאני מיישם על עצמי, טובה לכל סוג של פגיעה -פיזית ונפשית, מתאונה, ממחלה, ומכל טראומה אחרת.

להפגת הכאב בגבי התחתון - בחוליות המותניות, שנפגעו מהסרטן ולטיפול בכאב בסחוסים שבחיבורי המפרקים - אני נוקט בתחזוקה לשם חיזוק, באמצעות מכשירים קלים, שחיה, ושימוש ב"דמיון מודרך".

אינני נוטל כל תרופה! הכול נעשה בשיטה שניתן ללמוד אותה אם רק רוצים מאוד בכך.

הדגש הוא על כוח הרצון, שהרי הדבר תלוי בעיקר בנו, ועל ידי אימון אישי מכוון מטרה, ניתן להתגבר כמעט על כל מכשול!

אין להבין מדבריי שבכל המחלות ניתן לטפל ללא שימוש בתרופות, אך רבים יופתעו לגלות עד כמה גופנו מוכן לקבל שינויים ושהדברים פשוטים ממה שחשבנו. קל מאוד להיענות לחוות דעת למיניהן ולפרסומים מאירי עיניים ומשכנעים שמכוונים לרגש שלנו.

הספר שכתבתי, כולל טיפים להתמודדות: לפני הכול, צריך לא לאבד עשתונות גם אם תעמוד מול אויב, והמחסנית של הרובה, ריקה. ללמוד להתעמת עם הידיעה והידע. ידע שנצבר מקרב את האדם לשליטה. אף אחד מאתנו אינו מעוניין להיות בעמק לכוד, בחשיכה, ללא אופק ותוחלת, אלא במעלה ההר, כשיותר ויותר שטחים נפרשים לנגד עינינו. חולים שהמידע לא מרתיע אותם, ישיגו את המרחב, שייפרש לפניהם כספר פתוח, וההתמודדות שלהם תהיה קלה יותר.

טיפים נוספים - שאני יכול לתת לחולים, ולא רק להם אלא לכל אחד שרוצה להחזיק את האצבע על הדופק, מעבר לנקיטת תזונה ופעילות גופנית- הם בתחום של השמחה שבלב: ליטוף חיות מחמד, שיחה עם אנשים, להתגייס לטובת הזולת, גם אם אתה הוא זה שנזקק לעזרה ברגעיך הקשים. טוב להיות עסוק, להוסיף תחביבים חדשים, ולבסוף, לפנטז על ההצלחה ועל ההתקדמות שלך, ועל היום שאחרי, היום בו תחגוג את הניצחון הגדול. כל אלו יביאו לערך מוסף, שיכול לזרז את ההחלמה.

ההתמודדות שלי מול המחלה הקשה, כמוה כקרב. ציטוט מהספר שלי: "מצד אחד המחלה נוברת ומאכלת בתוך גופי, וכוחותיה הולכים ומתעצמים, ומצד שני, עמדתי אני מתפעם בתוכי עד לבעירה, כשתופי הקרב מעודדים אותי, ורוח הקרב הייתה כאש יוקדת בעצמותיי" (עמ' 125).

וכדברי צ'רצ'יל: "Never give up!" לעולם לא להיכנע!  

להתמודדות נכונה, דרושה תכנית עם ניהול טוב, ומי שיכין תכנית מסודרת, סיכוייו לצאת מהטראומה אליה הוא נקלע, גדולים יותר. דרושים גם: למידה-קריאת חומר מקצועי, יצירתיות והתמדה. מנות הפעילות שעושים, צריכות להיות סבילות, וניתנות להשגה, ולהיקבע בזהירות (אין לעבור את המידה המומלצת).   

בספר, שמכיל בעצם את הביוגרפיה שלי, הקדשתי פרק מיוחד שדן בטעויות רופאים, (אני מדגיש, "רופאים" ולא "הרופאים"), למען יראו וייראו-רופאים וחולים יחדיו. בפרק זה אני משרטט את דמות הרופא הטוב כפי שהוא מצטייר בעיניי. ציטוט: "רופא עירני, לא עירוני בהכרח, יכול היה להבחין בהתפתחותה של מחלה נוספת ..." (עמ' 149).

 

העיקר שכולנו נלמד ונדע שאפשר אם רק נרצה. 

                                                                                

                                                                                     תודה, ובהצלחה לכולם.

                                                                                     עמיאל אורן 0523-701777

                                                                   כל הרוצים להסתייע בי, יפנו במייל ל: amielo2@walla.com 

                                                                         

 

 

 

הָאֹמֶץ מאת: רודיארד קיפלינג

צוטט מ"גוגל"

תרגום אנונימי.

 ניקוד ע"י העורך שלי דר' הילמן יצחק

 

אִם תַּחְשֹׁב כִּי תִּפֹּל, כְּבָר נָפַלְתָּ.

אִם תָּהִין בְּלִי הִסּוּס –נִצַּלְתָּ.

אִם תִּרְצֶה לְנַצֵּחַ אַךְ תֹּאמַר לֹא אוּכַל,

הֵן בָּרוּר כִּי בָּחַרְתָּ בַּקַּל מִן הַקַּל.

אִם תַּחְשֹׁב כִּי תֹּאבַד, הֵן תֹּאבַד בְּוַדַּאי,

כִּי כָּל אִישׁ בָּעוֹלָם הַתּוֹסֵס וְהַחַי

הָרוֹצֶה לְהַגִּיעַ לִתְרוּעַת הַנִּצָּחוֹן

לֹא יַגִּיעַ עָדֶיהָ בְּלִי תְּרוּעַת הָרָצוֹן.

הַחְלֵט כִּי תּוּכַל, רְצוֹנְךָ אָז מוֹשֵׁל

וְעָלֶיךָ יָגֵן חֹק אֵיתָן מִבַּרְזֶל,

מִלְחֲמוֹת הַחַיִּים לֹא תָּמִיד מְבַקְּשׁוֹת

אֶת הָאִישׁ הֶחָזָק וּכְתֵפָיו הַנֻּקְשׁוֹת,

אַךְ תָּמִיד יְנַצֵּחַ בַּכֹּל רַק הָאָדָם

הַחוֹשֵׁב כִּי יָכוֹל.

 

 

 

רודיארד קיפלינג (1865-1936), הנו משורר וסופר אנגלי. היה הבריטי הראשון שקיבל פרס נובל לספרות.

דן הרבה באדם ובחיות (ספר הג'ונגל). 

 

בחרתי להביא בפני הקוראים את שיר "האומץ", של המשורר הבריטי רודיארד קיפלינג שיכול לעודד את רוחם של רבים בעת ההתמודדות הקשה שלהם: