9/05 גידול בראש

הרופא קובע שאין סיבה לדאגה אבל: ליתר בטחון לכי לאולטרה סאונד.

אני יוצאת שאננה וקובעת תור לאולטרה סאונד לשבועיים מאוחר יותר.

באולטרה סאונד, הטכנאי מתחיל לבדוק ואז אומר: תמתיני רק רגע, בסדר?

אלו היו שבועיים מטורפים, הפעלנו לעזרה את כל מי שרק אפשר על מנת לקדם תורים בסי.טי ואח"כ לאמ.אר.אי, להתייעץ עם הרב פירר ובהמשך גם למצוא ניורוכירוג שינתח אותי.

אז מה יש לי? יש לי בראש גידול בגודל 6 ס"מ. כיוון שלא היה לו דיי מקום, הוא דחף את המוח לצד ושבר את הגולגולת בצד השני ויצא ליד האוזן.

כשנכנסתי לפרופסור אומנסקי לראשונה, הוא לא האמין שאני נכנסת לחדרו בכוחות עצמי. ואני בכלל לא מרגישה שום דבר חריג...

כשהתאשפזתי, היה נראה לי כאילו כל העולם עובר ניתוחי ראש. מחלקה מלאה באנשים צעירים ומבוגרים!

הניתוח עבר ואחרי שבוע בדיוק אני חוזרת הביתה. מתחזקת ולאחר חודש חוזרת לעבודה וללימודים.

כחודש לאחר הניתוח הגיעו תוצאות הפתולוגיה והגידול שהוצא מראשי הוא גידול נדיר בשם המנגיופריציטומה. הרופאים הגדירו אותו כ"שפיר אך אגרסיבי" ולכן המליצו על סדרת הקרנות למניעת הישנות. סיימתי את ההקרנות שעייפו אותי מאד אך היו סבירות לגמרי וזהו, אפשר לחזור לשגרה.

המשכתי במעקב בבי"ח הדסה עין כרם וכששאלתי על הריון, ביקשו שאחכה עוד. אנחנו אמרנו: מה שיהיה יהיה וכך לאחר מספר חודשים אנחנו בהריון.

ההריון עובר מקסים ובכיף עד שבחודש שביעי אני מתחילה להרגיש כאבי גב נוראיים ונימול בידיים.

לא ממש יכולים לבדוק אותי ודיי בטוחים שזה נגרם מנפיחויות ונוזלים וקשור להריון.

ב - 3/07 תמרי נולדה. הכל מדהים חוץ מכאבי הגב הנוראיים!

אני עושה סי.טי ותוך יומיים בערך מתקשרים אלי מאסותא ומבקשים ממני להגיע תוך שעה.

יש לי גידול בחוליות הצוואריות והוא נוגע בחוט השדרה, כך שכל תנועה מיותרת יכולה לגרום לשיתוק.

עוברים כמה ימים ואני בניתוח צוואר כשבבית מחכה לי תינוקת בת חודש. כל המשפחה נרתמת ללוגיסטיקת הטיפול בשתי הבנות.

ההתאוששות מהניתוח היתה קלה משמעותית מניתוח הראש ותוך ימים אני חוזרת לתפקד.

וגם במקרה הזה, תוצאות הפתולוגיה מראות כי שוב ההמניגיופריציטומה בגופי.

ושוב, סדרת הקרנות לאחר הניתוח, הפעם לא רק למניעת הישנות אלא גם לחיסול שאריות שלא היה ניתן לשלוף החוצה בניתוח.

אני עושה סי טי כל גופי ובפענוח מצויין כי נראים מעין עיגולים קטנים בריאות, מתאים לפיזור משני.

אבל איכשהוא, גם לבשורה הזו מתרגלים, מתאפסים וממשיכים הלאה.

ושוב מתחילים טלפונים לכל העולם ואשתו, מתחילה התייעצות עם שני מומחי סרקומה (לקבוצה זו ההמגיופריציטומה שייך) וגם התייעצות עם מומחים בעולם ומסתבר שלאף אחד אין תרופת קסם.

אני מגלה כמה חשובה לי הנימה האנושית של האונקולוג ומחליטה להיות מטופלת בתל השומר.

מתחילים 18 טיפולי כימותרפיה של טקסול שבועי. הכימו לא מפריע למהלך חיי. אני מסיימת את הטיפול קמה וממשיכה את היום. ממשיכה לעבוד כרגיל.

כנראה שגם על הגידולים זה לא ממש משפיע. בהתחלה הטיפול עוצר אותם אולם בהמשך הם ממשיכים לגדול.

עוברים לתרופה אחרת: נקסוור. תוך עשרה ימים אני ברעילות עורית מטורפת. כולי בוערת אדומה ועם כוויות. מאשפזים אותי ועוצרים מיד את התרופה.

עוברים לתרופה מבטיחה בשם סוטנט, אך גם היא, עוצרת בתחילה את הגידולים, עד שלאחר מספר חודשים מגיעה תשובה כי אחד הגידולים גדל בסנטימטר תוך 6 שבועות.

הרופא מתלבט מה לעשות ואני, לאחר חומר שקראתי ומנסיון העבר, רוצה הקרנות.

על פי סיטי שעשיתי במהלך ההקרנות, נראה שההקרנות צמצמו את הגידול משמעותית.

אני לא יודעת מה עם יתר הגוף ומה עם יתר הגידולים בריאות, אבל אלו הן בשורות טובות לשם שינוי.

אני בפסק זמן. עזבתי לא מזמן את העבודה ואני מחליטה להשקיע קצת יותר בעצמי, לנהל חיים רגועים יותר ולטפל בגוף ובנפש.

כחלק מתוכנית ההבראה אני קוראת ונפגשת עם המאופתים, נטורופתים. מנסה דמיון מודרך.

חזרתי להתאמן! עושה דיקור. משקיעה יותר ב- תזונה נכונה. סוחטת לי מדי בוקר מיץ עשב חיטה טרי. ובכלל, חיה חיים רגועים יותר.

לא יודעת לאן הדרך החדשה הזו תוביל אותי...אבל אני חייבת לתמוך בגוף ולאפשר לו להלחם במחלה.

מקווה שזה יצליח ויוכיח את עצמו. אהה, וגם כמה ניסים לא יזיקו.

עוד על עדי יונה : 4 וחצי שנים, 4 וחצי חודשים

עדי יונה , נפתרה בערב יום הכיפורים 2010 - תיהי נשמתה צרורה בצרור החיים.