תשקלו את החלופות שלכם, אומר מיכאל כהן שורד של סרטן הערמונית

"ההחלטה אודות סוג הטיפול המתאים הוא עניין של שיווי משקל. כל אחד הוא שונה. עשה ככל יכולתך להרגיש ביטחון ונוח עם הטיפול, הרופא, הצוות, בית החולים, ועם עצמך. "

לפני כשנתיים, אבחון של סוכרת שלח את מיכאל כהן  למשרד של הרופא שלו לבדיקות סוכר בדם ולבדיקות תקופתיות. הוא עבר בדיקת PSA בעבר, וכשעבר בדיקה נוספת כעבור שנה, התוצאה היתה גבוהה יותר מן הראשונה. מיכאל עבר ביופסיה, אשר תוצאתה היתה שלילית, ובהמלצת רופאת המשפחה שלו הוא נכנס למעקב שוטף.

"הרופאה שלי, הכניסה אותי למעקב ביופסיות ובדיקות PSA שוטפות. זה לא היה כיף, אבל זה הציל את חיי", אומר מיכאל כהן.

יש לנו היסטוריה משפחתית של סרטן (אבי חי עם סרטן הערמונית ואחותי נאבקת ב- סרטן השד). אני גם עובד בתחום הרפואה במשך שנים, כך שמאד ידועה לי החשיבות של מעקב אחר תוצאות חשודות של בדיקות. יחד עם כל זה, הייתי מאד עסוק ושכחתי מן העניין.

בסבב הרביעי של הבדיקות, בסוף 2008, הגיעו תוצאות חיוביות. הובחנתי ב- סרטן הערמונית בשלב I. והחלתי לשקול את החלופות שעמדו בפני.

"בגלל שהם גילו את הסרטן מוקדם, היה לי מספיק זמן לאתר את המנתח הטוב ביותר עבורי, ללכת אליו לבית החולים בו הוא עובד, ולקבוע תאריך לניתוח לאחר ראש השנה ולפני יום ההשבעה של הנשיא החדש", נזכר מיכאל כהן.

הישוותי בין הטיפולים (ניתוח או הקרנות? אם ניתוח – איזה סוג?). והתייעצתי עם בני משפחה, חברים ומומחים בתחום. בסופו של דבר, בחרתי בניתוח כריתה לפרוסקופי בסיוע רובוט – הליך פחות פולשני שבו המנתח משתמש בזרועות רובוטיות ומסיר את הערמונית דרך חתכים קטנים.

"הייתי בר מזל שהיה לי ביטוח בריאות בעל כיסוי איכותי, וגישה למרכזי המחקר הטובים ביותר בבוסטון, ומכיוון שתפסנו את זה מוקדם ואני יועץ שעובד שעות גמישות, יכולתי גם להיות גמיש בנושא קביעת התור לניתוח".

"ההחלטה אודות סוג הטיפול המתאים הוא עניין של שיווי משקל. כל אחד הוא שונה. בחרתי מה שגרם לי להרגיש הכי נוח, וזו עצתי לגברים אחרים: עשה ככל יכולתך להרגיש ביטחון ונוח עם הטיפול, הרופא, הצוות, בית החולים, ועם עצמך".  

למזלי עברתי את הניתוח בהצלחה ואני בדרך להחלמה. יש לי מספר תלונות – הקטטר היה מאוד לא נוח, והייתי חייב להיות סבלני. "אני מסוגל להתעמל, חזרתי לעבודה די מהר, אך אני נח יותר, ולמדתי לקחת את הדברים יותר בקלות". 

מצאתי תמיכה עצומה במשפחתי –אנחנו נשואים כבר 19 שנה ויש לנו 2 בנות, בנות 17 ו- 14 – וכן ב- בבית הכנסת ובקבוצת המדיטציה שלי. אני גם משתדל ללכת לפגישות אצל יועץ התנהגותי.

"אני עדיין מהסס לדבר על הסרטן שלי, במיוחד אצלנו בקהילה הגרוזינית. זה חשוב מאוד לדבר עם אנשים על הסרטן ולקדם את המודעות כי רק בעזרת הידע נוכל לנצח".