1. מהו המזותליום?

המזותליום הוא ממברנה המכסה ומגנה על רוב האיברים הפנימיים בגוף. הוא מורכב משתי שכבות תאים: שכבה אחת מקיפה ישירות את האיבר, והשנייה יוצרת שק מסביבו. המזותליום יוצר נוזל סיכה המשתחרר בין השכבות ומאפשר לאיברים נעים (כגון ללב הפועם ולריאות המתרחבות ומתכווצות) לנוע בחופשיות כנגד איברים אחרים.

למזותליום מספר שמות, תלוי במיקום שלהם בגוף. הצפק הוא הרקמה המזותליאלית המכסה את רוב האיברים בחלל הבטן. הצדר הוא הממברנה המקיפה את הריאות ומרפדת את קירות חלל החזה. קרום הלב מכסה ומגן על הלב. הרקמה המזותליאלית המקיפה את איברי הרבייה הזכריים נקראת מעטה vaginalis testis. ואילו מעטה ה- serosa uteri מקיפה את איברי הרבייה הנשיים.

2. מהי מזותליומה?

מזותליומה (סרטן המזותליום) היא מחלה שבה תאים של המזותליום מתחלקים ללא שליטה או סדר. הם יכולים לפלוש ולגרום נזק לרקמות ואיברים שכנים. תאים סרטניים יכולים גם לשלוח גרורות מן המיקום המקורי אל חלקים אחרים של הגוף. רוב מקרי המזותליומה מתחילים בצדר או בצפק.

3. מהי השכיחות של מזותליומה?

למרות שמספר המקרים המדווחים גדל ב- 20 השנים האחרונות, מזותליומה היא עדיין נדירה יחסית. כ- 2000 מקרים חדשים של מזותליומה מאובחנים בארה"ב בכל שנה. מזותליומה שכיחה יותר בגברים מאשר בנשים, והסיכון גובר עם הגיל, אך המחלה יכולה להופיע הן בגברים והן בנשים בכל גיל.

4. מהם גורמי הסיכון של מזותליומה?

עבודה עם אסבסט היא גורם הסיכון העיקרי למזותליומה. היסטוריה של חשיפה לאסבסט במקום העבודה מדווחת בכ- 70% עד 80% מן המקרים. עם זאת, מזותליומה דווחה בכמה מקרים באנשים ללא היסטוריה של חשיפה לאסבסט.

אסבסט הוא השם של קבוצת מינרלים הנוצרים באופן טבעי כמסות של סיבים קשים וגמישים היכולים להיות מופרדים לפתילים דקים. אסבסט שימש בעבר לייצור מוצרים תעשייתיים רבים, כולל מלט, רפידות בלמים, כיסוי לגגות, משטחי רצפה, טקסטיל וחומרים מבודדים. במידה וחלקיקי אסבסט דקים עפים באוויר, במיוחד בזמן הייצור, אזי ניתן לבלוע או לשאוף אותם, ואז הם עלולים לגרום לנזקים בריאותיים קשים. בנוסף למזותליומה, חשיפה לאסבסט מגבירה את הסיכון לחלות ב- סרטן ריאות, רעלת אסבסט (מחלת ריאות לא סרטנית) וסוגים אחרים של סרטן, כגון סרטן הגרון ו- סרטן הכליות.

עישון אינו מגביר כנראה את הסיכון לחלות במזותליומה. עם זאת, השילוב של עישון וחשיפה לאסבסט מגביר משמעותית את הסיכון להתפתחות סרטן הריאות.

5. מי נמצא בקבוצת סיכון להתפתחות מזותליומה?

אסבסט נכרה ונמצא בשימוש מסחרי החל מסוף המאה ה- 19. השימוש בו גבר במהלך מלחמת העולם השנייה. מאז תחילת שנות ה- 40, מיליוני עובדים אמריקאים נחשפו לאבק אסבסט. בתחילה לא היו ידועים הסיכונים של החשיפה לחומר. מאוחר יותר נמצא סיכון מוגבר להתפתחות מזותליומה בקרב עובדי מספנות, כורי אסבסט ועובדי ייצור של מוצרי אסבסט, ועוד. כיום, הממשל האמריקאי קבע סייגים לרמות המכסימליות של אסבסט במקום העבודה. אנשים העובדים עם אסבסט לובשים ציוד הגנה מיוחד על מנת למנוע חשיפה לחומר.

הסיכון למחלות הקשורות בחשיפה לאסבסט גדל ככל שהחשיפה גדולה וממושכת יותר. עם זאת, אנשים מסוימים שנחשפו רק בקצרה פיתחו מזותליומה. מצד שני, לא כל העובדים שנחשפו לרמות גבוהות פיתחו מחלות הקשורות באסבסט.

יש עדות מסוימת לכך שבני משפחה ואחרים המתגוררים עם אנשים העובדים עם אסבסט הם בסיכון גבוה למזותליומה ומחלות קשורות אחרות. סיכון זה עלול להיות קשור לחשיפה לאבק אסבסט המובא הביתה מן העבודה על הבגדים והשיער. על מנת למנוע סיכון זה, העובדים נדרשים להתרחץ ולהחליף בגדים לפני עזיבת מקום העבודה.

6. מהם התסמינים של מזותליומה?

התסמינים של מזותליומה עלולים שלא להופיע גם לאחר 30 עד 50 שנה לאחר החשיפה לאסבסט. הסימנים למזותליומה של הצדר הם כאב בחזה וקוצר נשימה כתוצאה מהצטברות נוזל בצדר. הסימנים למזותליומה של הצפק כוללים ירידה במשקל, כאבי בטן ונפיחויות כתוצאה מהצטברות נוזלים בחלל הבטן, כמו גם סתימות מעיים, הפרעות בקרישת הדם וחום. במידה והסרטן התפשט אל חלקים אחרים בגוף, התסמינים עלולים לכלול כאבים, קשיים בבליעה, או נפיחות בצוואר או בפנים.

תסמינים אלה עלולים להיגרם ע"י מזותליומה או בעיה אחרת, פחות חמורה. לכן חשוב להיבדק אצל רופא. 

7. כיצד מזותליומה מאובחנת?

אבחון מזותליומה הוא בדרך כלל קשה, מאחר והתסמינים דומים לאלו של מחלות אחרות. האבחון מתחיל בסקירה של ההיסטוריה הרפואית של המטופל, כולל היסטוריה של חשיפה לאסבסט. הרופא יערוך בדרך כלל בדיקה פיזית כללית, כולל צילומי רנטגן של החזה והבטן וכן בדיקת תפקוד ריאות. לעיתים תבוצע גם בדיקת CT או MRI. בדיקת CT כוללת סדרה של תמונות מפורטות של אזורים שונים בתוך הגוף, המבוצעים ע"י מחשב הקשור למכשיר רנטגן. ב- MRI, מגנט רב עוצמה הקשור למחשב משמש לצילום תמונות של אזורים בתוך הגוף. תמונות אלה מוקרנות על גבי צג וניתן גם להדפיסן.

על מנת לאשר אבחנה של מזותליומה נדרשת ביופסיה. בביופסיה, מנתח או אונקולוג מסיר דגימת רקמה לשם בדיקה מתחת למיקרוסקופ ע"י פתולוג. ניתן לבצע ביופסיה בכמה דרכים, תלוי באזור הנבדק בגוף. אם הסרטן הוא בחזה, הרופא עשוי לבצע אנדוסקופיה של הצדר. בהליך זה, הרופא מבצע חתך זעיר דרך דופן החזה ומחדיר צינור דק ומואר הנקרא thoracoscope לתוך החזה בין שתי צלעות. הבדיקה מאפשרת לרופא לראות לתוך החזה ולקחת משם דגימות רקמה. במידה והסרטן מצוי בבטן, הרופא יכול לבצע בדיקת אנדוסקופיה של הצפק. לשם לקיחת דגימה לבדיקה, הרופא מבצע חתך קטן בבטן ומחדיר מכשיר מיוחד הנקרא peritoneoscope לתוך חלל הבטן. במידה ובדיקות אלה לא מניבות דגימות מספיקות, יתכן ויידרש ניתוח אבחוני רחב יותר.

במידה והאבחון הוא מזותליומה, הרופא ירצה לבדוק מהו שלב המחלה. קביעת השלב כוללת בדיקות נוספות במאמץ לדעת האם הסרטן התפשט, ואם כן, לאילו איברים אחרים. קביעת השלב מאפשרת לרופא לבחור את הטיפול המתאים.

מזותליומה מסווגת כמקומית אם הסרטן נמצא רק בשכבת הממברנה בה היא החלה. המזותליומה מסווגת כמתקדמת אם הסרטן התפשט אל מעבר לממברנה בה התחילה לחלקים אחרים של הגוף, כגון לקשרי הלימפה, לריאות, לדופן החזה או לאיברים בבטן.

8. כיצד מטפלים במזותליומה?

הטיפול במזותליומה תלוי במיקום של הסרטן, שלב המחלה, גילו של החולה ומצבו הבריאותי הכללי. חלופות הטיפול הסטנדרטיות כוללות ניתוח, הקרנות וכימותרפיה. לעיתים, משלבים בין טיפולים אלה.

ניתוח הינו טיפול נפוץ במקרים של מזותליומה. הרופא עשוי להסיר חלק מדופן החזה או הבטן, וחלק מן הרקמה שמסביב. עבור מזותליומה של הצדר, לעיתים מבוצעת כריתה של ריאה בניתוח הנקרא pneumonectomy. לעיתים מוסר גם חלק מן הסרעפת.

טיפול בהקרנות, הנקרא גם רדיותרפיה, כולל שימוש בקרניים בעלות אנרגיה גבוהה לשם הרס תאי סרטן ולשם כיווץ גידולים. מקור ההקרנות יכול להיות מכונה מחוץ לגוף (הקרנה חיצונית), או מהחדרה של חומרים הגורמים להקרנה באמצעות צינורות פלסטיק דקים המוחדרים לתוך האזור בגוף בו נמצאים תאי הסרטן (הקרנה פנימית).

כימותרפיה הוא שימוש בתרופות נגד סרטן לשם הרס תאים סרטניים בכל רחבי הגוף. רוב התרופות המשמשות במקרים של מזותליומה ניתנות בהזרקה לווריד. רופאים גם בודקים את ההשפעה של תרופות המוחדרות ישר לתוך החזה או הבטן (כימותרפיה תוך-חללית)

לשם הקלה על תסמינים ולשלוט על הכאב, הרופא עשוי להשתמש במחט או הצינורית דקיקה לשם ניקוז נוזלים שהצטברו בחזה או בבטן. ההליך לניקוז נוזלים מן החזה נקרא ניקור חזה (thoracentesis). ניקוז נוזלים מן הבטן נקרא paracentesis. ניתן לתת תרופות דרך צינורית בחזה לשם מניעת הצטברות נוזלים נוספים. לשם ההקלה על תסמיני המחלה ניתן גם להשתמש בהקרנות או בניתוח.