סרקומה סינוביאלית - שאלות ותשובות

שאלות ותשובות לחולי סרטן

שאלות ותשובות

סרקומה סינוביאלית - שאלות ותשובות

באדיבות אמיר לזימי מנהל המיזם עודכן לאחרונה 03/02/2009 14:04

סרקומה סינוביאלית היא סוג של סרקומה של רקמות רכות ונחשבת כמחלה נדירה אשר מתפתחת בדר"כ ברגליים. אדם אשר חולה בסרקומה סינוביאלית אינו יכול לחוש בגידול וזאת משום סרקומה סינוביאלית היא גידול הגדל באיטיות

  1. מהי סרקומה סינוביאלית Synovial sarcoma?

סרקומה סינוביאלית היא סוג של סרקומה של רקמות רכות. סרקומות של רקמות רכות הן סוגים של סרטן המתפתחים בשריר, בשומן, ברקמה סיבית, בכלי דם או ברקמות תומכות אחרות של הגוף, כולל ברקמה בסינוביאלית. רקמה סינוביאלית ממלאת את החללים של מפרקים, כמו אלה שבברך או במרפק, גידים (רקמות המחברות שרירים לעצמות), וכן את חלל האמתחת – שקית מלאה בנוזל המצויה ברווחים בין גידים, רצועות ועצמות). למרות שאין גורם ברור לסרקומה סינוביאלית, גורמים גנטיים נחשבים כמשפיעים על התפתחות המחלה. 

  1. עד כמה נפוצה סרקומה סינוביאלית?

סרקומה סינוביאלית היא מחלה נדירה. היא מהווה בין 5% ל- 10% מכלל 10,000 מקרי הסרקומות של רקמות רכות המתגלות מדי שנה (1). סרקומה סינוביאלית מתרחשת בדרך כלל בצעירים, עם גיל חציוני של 26.5 (1). כ- 30% מן החולים בסרקומה סינוביאלית הם בני פחות מ- 20 שנה. המחלה תוקפת גברים יותר מנשים (1).  

  1. היכן מתפתחת סרקומה סינוביאלית?  

כ- 50% ממקרי סרקומה סינוביאלית מתפתחת ברגליים, במיוחד בברכיים. המקום השני הכי נפוץ הוא הזרועות (2). באופן פחות נפוץ, המחלה מתפתחת באזור החזה, הראש והצוואר, או הבטן (1, 2). המחלה נוטה לחזור, בדרך כלל במהלך השנתיים הראשונות לאחר הטיפול. חצי ממקרי סרקומה סינוביאלית שולחים גרורות לריאות, לקשרי הלימפה או למוח העצם (1).

  1. מהם התסמינים של סרקומה סינוביאלית?  

סרקומה סינוביאלית היא גידול הגדל באיטיות. בגלל שהוא איטי, אדם יכול שלא לחוש בתסמינים במשך זמן מה, וכך יכול להיגרם איחור באבחון. התסמינים השכיחים ביותר של סרקומה סינוביאלית הם נפיחות או גוש היכולים להיות רגישים או כואבים (1). הגידול עלול לגרום להגבלת התנועה או ללחוץ על עצבים ולגרום לחוסר תחושה. התסמינים של סרקומה סינוביאלית יכולים להיחשב בטעות לדלקת במפרקים, באמתחת או ברקמה הסינוביאלית. מצבים לא סרטניים אלה נקראים דלקת פרקים, דלקת האמתחת או דלקת קרום המוח, בהתאמה.

  1. כיצד מאבחנים סרקומה סינוביאלית?  

הרופא עשוי לעשות שימוש בהליכים והבדיקות הבאים על מנת לאבחן סרקומה סינוביאלית:

ביופסיה: דגימת רקמה נלקחת לבדיקה מתחת למיקרוסקופ.

בדיקה אימונוהיסטוכימיקלית: דגימת רקמה נבדקת לגילוי אינטראקציה בין אנטיגן ונוגדן מסוימים, האופיינית לסרקומה סינוביאלית.

גילויים של מבני על: דגימת רקמה נבדקת תוך שימוש במיקרוסקופ-על ובמיקרוסקופ אלקטרוני  

בדיקות גנטיות: דגימת רקמה נבדקת לגילוי אי-נורמליות של כרומוזום מסוים האופייני לסרקומה סינוביאלית.

  1. כיצד מטפלים בסרקומה סינוביאלית?  

סוג הטיפול תלוי בגילו של החולה, המיקום של הגידול, גודלו, הדרגה שלו (עד כמה בלתי נורמלי נראים תאי הגידול מתחת למיקרוסקופ והסיכוי של הגידול לגדול מהר ולהתפשט), וכן השלב של המחלה. הטיפול הנפוץ ביותר הינו ניתוח להסרת הגידול כולו, כולל שוליים של תאים בריאים ברקמה המוסרת. במידה והניתוח הראשון לא הצליח להשיג שוליים כאלה, ייתכן ויידרש ניתוח שני.

החולה עשוי לקבל גם טיפולי הקרנה לפני או אחרי הניתוח על מנת לשלוט בגידול או להפחית את הסיכון שבחזרה של הסרטן. כיום נחקרים גם טיפולים בהקרנה תוך כדי הניתוח וטיפול מסוג ברכיתרפיה (brachytherapy – החדרה של חומר במחטים, חוטים, זרעים או קטטרים לגידול או לסביבתו הקרובה).

חולים עשויים לקבל גם כימותרפיה, בפני עצמה או בשילוב עם טיפולי הקרנה.  

  1. האם מבוצעים מחקרים קליניים?

התשובה חיובית. השתתפות במחקרים קליניים היא אפשרות טיפול חשובה עבור אנשים רבים החולים בסרקומה סינוביאלית. מחקרים נערכים כעת לקביעת היעילות של טיפולים ביולוגיים (טיפולים לזרוז או שחזור הכושר של מערכת החיסון ללחום בסרטן), כולל נוגדנים חד שבטיים, וכימותרפיה עם יתר חום (ההורסת תאי סרטן על ידי חימומם לטמפרוטורה של מספר מעלות מעל חום הגוף).  

מקורות נבחרים                   
  1. Zeitouni N, Cheney RT, Oseroff AR. Unusual cutaneous malignancies. In: Williams CJ, Krikorian JG, Green MR, Raghavan D, editors. Textbook of Uncommon Cancers. 2nd ed. New York: John Wiley & Sons, 1999.
  2. Brennan M, Singer S, Maki R, O'Sullivan B. Sarcomas of the soft tissue and bone. In: DeVita VT Jr., Hellman S, Rosenberg SA, editors. Cancer: Principles and Practice of Oncology. Vol. 2. 7th ed. Philadelphia: Lippincott Williams & Wilkins, 2004.
פעולות מסמך