המטופל מקבל תרופות וטיפולים המסייעים להפגת כאבים ותסמינים אחרים, כגון עצירות, בחילות וקוצר נשימה. חלק מן המטופלים נשארים בבית בזמן זה, בעוד אחרים מתאשפזים בבית החולים או במסגרת אחרת. בכל מקרה, ישנם שירותים זמינים על מנת לסייע למטופלים ובני משפחותיהם להתמודד עם הנושאים הרפואיים, הפסיכולוגיים והרוחניים סביב המוות. בדרך כלל הוספיס מספק פתרונות בתחום זה.

1. כמה זמן עוד יחיה החולה ?

2. כאשר מטפלים בחולה בבית, מתי יש להתקשר לצוות הרפואי לעזרה ?

•  יש לחולה כאבים שאינם חולפים עם התרופות והמינון שהצוות רשם לו.
• החולה מרגיש חוסר נוחות המתבטאת באנחות או העוויות.
• יש לחולה קשיים בנשימה והוא נראה במצוקה.
•  יש לחולה קשיים בהשתנה או ביציאות.
• החולה נפל.
• החולה מדוכא או מדבר אודות התאבדות.
• יש קושי לתת לחולה תרופות.
• המטפל חווה קשיים בטיפול, מפחד לטפל בחולה או להיות איתו.
• בכל מצב בו המטפל אינו יודע מה לעשות.

3. מהן הדרכים בהן יכול המטפל לסייע רגשית לחולה ?

•  ארח לחולה לחברה – דברו, צפו בסרטים, קראו ביחד או פשוט היו יחד.
• תן לחולה להביע פחדים וחששות אודות המוות. הייה מוכן להקשיב.
• הייה מוכן להעלות ביחד זכרונות מהעבר של החולה.
• הימנע מהסתרת ידיעות קשות. רוב החולים רוצים לדעת ולהשתתף בדיונים אודות מצבם.
• הבטח לחולה שתשמור על רצונותיו לאחר מותו, כגון: קיום צוואה.
• שאל את החולה אם יש בידך לסייע במשהו.

4. מהם הסימנים לכך שהמוות קרוב ? מה יכול המטפל לעשות על מנת להקל על החולה ?

• נמנום, שינה מוגברת, ו/או חוסר תגובה (הנגרמים בשל שינויים במטבוליזם). המטפל ובני המשפחה יכולים לתכנן ביקורים ופעילויות לזמנים בהם החולה ער. חשוב לדבר עם החולה ולהתנהג כאילו הוא שומע ובהכרה מלאה, גם אם הוא אינו מגיב. רוב החולים יכולים עדיין לשמוע גם אם אינם יכולים לדבר. אין לנענע את החולה כאשר הוא אינו מגיב.
• בלבול אודות זמנים, מקומות וזהות הסובבים אותו, חוסר מנוחה, חזיונות אודות אנשים ומקומות לא קיימים, משיכה של כלי מיטה ובגדים (הנגרמים בחלקם בשל שינויים במטבוליזם). הזכר לחולה בעדינות את היום והשעה, וזהות האנשים הבאים עימו במגע. אם החולה נסער, אל תנסה לרסן אותו. הייה רגוע. דיבור רגוע עשוי להרגיע את החולה.
•  ירידה בחוש החברתי (נגרם בשל ירידה באספקת חמצן למוח, ירידה בזרימת הדם, והתכוננות מנטלית למוות הקרב). דבר ישירות אל החולה. אמור לו שאתה שם בשבילו. החולה עשוי להיות בהכרה ולשמוע אותך, אף שהוא אינו יכול להגיב. אנשי מקצוע מייעצים ש"להניח לחולה ללכת" עשוי לסייע לו.
• צורך פוחת והולך במזון ושתייה, ואובדן תיאבון (הנגרמים בשל הצורך של הגוף לאגור אנרגיה והיכולת המופחתת לעשות שימוש נכון במזון ובנוזלים). הנח לחולה להחליט בעצמו מתי וכמה הוא רוצה לאכול ולשתות. קוביות קרח, מים או מיץ עשויים לרענן את החולה במידה והוא יכול לבלוע. שמור על שפתי החולה ופיו לחים באמצעות מוצרים כגון ספוגיות גליצרין או קרם לחות לשפתיים.
• חוסר שליטה בסוגרים (הנגרם בשל ההיחלשות של שרירים באזור האגן). שמור על ניקיונו ונוחותו של החולה עד כמה שאפשר. השתמש במוצרי הגנה מיוחדים למיטה אשר ניתנים להחלפה כשהם נרטבים.
• שתן כהה או כמויות מועטות של שתן (הנגרמים בשל האטה בפעילות הכליות ו/או מיעוט בשתייה). המטפל יכול להתייעץ עם הצוות הרפואי אודות הצורך בקטטר למניעת חסימות. באם יש צורך בקטטר, הצוות הרפואי יכול להסביר למטפל כיצד לטפל בו.
• העור נעשה קר למגע, במיוחד ברגליים ובידיים; העור עלול להכחיל, במיוחד בחלק התחתון של הגוף (נגרם בשל זרימת דם מופחתת לאזורים מרוחקים בגוף). ניתן להשתמש בשמיכות כדי לחמם את החולה. למרות שהעור עשוי להיות קר, החולה עלול לא להיות מודע לכך שקר לו. יש להשתדל שלא לחמם את החולה באמצעות סדינים חשמליים או תחבושות חמות, העלולים לגרום לכוויות.
• קולות תקתוק או גרגור בזמן הנשימה העלולים להיות רמים, נשימה לא סדירה ולא עמוקה, ירידה בקצב הנשימה, נשימה מהירה ואיטית לסירוגין (נגרמים בשל צריכה נמוכה מדי של נוזלים, הצטברות של פסולת בגוף, ו/או ירידה בזרימת הדם לאיברים). ניתן להקל על הנשימה ע"י השכבת החולה על צידו והנחת כריות מתחת לראש ומתחת לגב. למרות שהנשימה עלולה להישמע קשה מאוד למטפל, היא אינה גורמת תמיד לקשיים מיוחדים לחולה. מקור של חמצן עשוי להועיל לחלק מהחולים. במידה והחולה יכול לבלוע, קוביות קרח עשויות לסייע לו. בנוסף, מכשיר אדים קר יכול להקל על הנשימה.
• הפניית הראש לעבר מקור אור (נגרם בשל ירידה ביכולת הראייה). דאג שהאור בחדר יהיה רך ולא ישיר.
• קשיים לשאת כאב (הנגרם בשל התפתחות המחלה). חשוב לתת לחולה תרופות נגד כאבים לפי הוראת הרופא. המטפל צריך להתקשר לרופא אם נראה לו שהמינון לא מספיק. ניתן גם לנסות מסאז' או טכניקות הרגעה על מנת להקל על הכאבים. 

5. מהם הסימנים לכך שהחולה נפטר ?

• אין נשימה או דופק.
• העיניים אינן זזות או ממצמצות, והאישונים מוגדלים. העפעפיים עשויים להיות פתוחים מעט.
• הלסת רפויה והפה מעט פתוח.
• הגוף מרוקן את תכולת השלפוחית והמעיים.
• החולה אינו מגיב.

6. מה נדרש לעשות לאחר שהחולה נפטר ?

• להניח את הגופה על הגב עם כרית מתחת לראש. אם נדרש, אפשר לשים במקומם את השיניים התותבות של הנפטר או אביזרים אחרים השייכים לו.
• אם החולה נמצא בהוספיס, עקוב אחר הוראות המקום. יש לוודא עם איש צוות את מותו של החולה.
• צלצל למוסדות שונים בהתאם לחוק המקומי.
• התקשר לבני משפחה אחרים, חברים, אנשי דת וכו'.