אלו הנתונים המופיעים באתר של אגודת הסרטן בישראל.

מאחורי הנתונים "היבשים" חיים מעל 200,000 סיפורים אנושיים. מאחורי כל סיפור עומד אדם שמתמודד בוקר אחד עם הבשורה הקשה שחלה ב"מחלה ההיא", ולמחרת קם להתמודדות חדשה יומיומית עם החולי והשלכותיו. לצד האנשים האלה, עומדים עוד אנשים: בני זוג, ילדים, סבא וסבתא, הורים- המשפחה הקרובה, שגם היא נאלצת להתמודד יחד ולחוד עם המצב החדש.

כמי שעוסקת בחינוך ותרפיה, חשוב לי במאמר זה להתמקד במורכבות המצב אצל ילדים החווים מציאות בה אחד ההורים מתמודד עם מחלת הסרטן, וברגישות הנדרשת מטעם הסביבה המבוגרת בכדי לאפשר לאותם הילדים להמשיך ו"לגדול"- פיזית, רגשית ורוחנית.  בשגרה היומיומית ההורים הם האמונים על השמירה והובלה של ילדם. הם האחראים על גידול וחינוך ילדם, ברמה התפקודית והנפשית. הם אלה שמעורבים בחייו של הילד בבית הספר ומחוצו, בין חברים או משפחה, מתוך סמכות, ניסיון ודאגה טבעית.

כשהורה חולה לפתע, משהו במרקם הזה משתנה, לעיתים נשבר, לתקופה קצרה או ארוכה.

אי תפקוד הורי עקב נעדרות של ההורה המטופל בטיפולים רפואיים וההשפעות שלאחריו (גופנית ורגשית), השפעה על המצב הכלכלי ו/או החברתי, התמודדות עם שאלת המוות ועוד הם גורמים חלקיים בעלי משקל רב המשפיעים על שיגרת חייו של הילד, באופן עקיף וישיר. חשוב לציין שעוצמת ורמת ההתמודדות של כל משפחה וילד שונה ומשתנה, היא מושפעת מהתקשורת הבינאישית ודפוסי התנהגות שנבנו עוד לפני המחלה.

לסביבה המבוגרת בתקופה זו יש תפקיד רב משמעות בחיי אותו ילד/ה. בית הספר, מסגרות טיפול ביישוב (רווחה, חינוך וכו') , המשפחה המורחבת ודמויות קרובות משמעותיות אחרות (חברים, מדריכים חברתיים וכו'), הם בעלי היכולת לעקוב אחר צרכי הילד המשתנים בתקופה זו תוך מתן מענה שיטיב ויעצים את הילד. 

באחת מישיבות צוות בתיכון, בהם אני נוכחת, עולה שמה של דנית (שם בדוי) . דנית תלמידת תיכון, מתמודדת כבר מס' חודשים עם מחלת הסרטן של אימה. המשפחה מוכרת לצוות בית הספר ושרותי הרווחה עקב מורכבות משפחתית וקשיים כלכליים בעבר, עוד טרם המחלה.

אנשי הצוות מעדכנים שדנית היא ילדה פקחית ללא בעיות משמעת. בעבר היו עליות ומורדות במצבה הלימודי ,בדרך כלל בהשפעת קונפליקטים שחוותה בבית, אך ביקורה בביה"ס היה סדיר, תפקודה בכיתה היה תקין ומצבה החברתי היה טוב.

בחודשים האחרונים צוות ביה"ס מרגיש בשינוי משמעותי. "על דנית עובר משהו" -היא אינה מופיעה עוד באופן סדיר בביה"ס, תפקודה בכיתה חלקי ונראה שגם שמחת החיים שלה פחתה. נראה שהחיים לצד המחלה של האם נוגסים באופן טבעי גם בחייה של דנית.

בביקור בית שעורכת היועצת מתברר כי דנית קשורה מאוד לאימה ומרגישה צורך וחובה להיות לצידה, לתמוך בה ולבלות איתה את מרבית היום. נראה שהביקור בביה"ס עבורה הוא מעיק, מטריד ומאמץ וגם הבילוי עם חברות אינו מעודד בימים אלה.

תמונת המצב שהצגתי כאן יכולה לאפיין ילדים בגילאי בביה"ס בתקופות שונות. מצבים בהן הילד/ה לא נלהבים ללכת לביה"ס, לא מוצאים עניין לימודי או מתעסקים במעמדם החברתי אינם מצבים יוצאי דופן בגיל ההתבגרות. אך כשמתווסף גורם משברי כמו מחלה לשגרת החיים, על הגורמים המעורבים בחיי הילד לנהוג ולבחון את המצב באופן רחב, רגיש וגמיש ככל האפשר. להתעדכן בפרטים ולהמשיך ולהיות עם היד על הדופק...בהמשך ישיבת הצוות במסגרת החשיבה הצוותית עולות אלטרנטיבות שונות בביה"ס ומחוצו, ברבדים רגשיים ולימודיים, שיופנו לדנית ולאימה. הצוות מחליט על בניית תכנית מעורבות מול המשפחה, בה ייקחו חלק היועצת, פסיכולוג ביה"ס, העו"ס, המחנכת וגורמים נוספים, ע"פ צורך וגבולות המסגרת ובעל התפקיד.ברור לכולם הצורך בקשר ושיתוף פעולה מערכתי בכדי לאפשר לדנית להמשיך לגדול, להתפתח ולהתחזק, לצד הידיעה שחייה משתנים והיא נאלצת להתמודד עם מצב מורכב וכואב.חשוב לי להציג פיסה במורכבות ההתמודדות של ילד/ה עם מחלת הורה בכדי לאפשר להורים ולמשפחה הקרובה, לצוותי ביה"ס ושירותים אחרים בקהילה לבחון ולדרוש את המעורבות הראויה במקרים אלה.

לרוב מעורבות רגישה, עקבית ומקצועית היא זו שממנפת ומשמרת את אותם הילדים בתקופת משבר זו.

אני מקווה שנוכל ברגעי מעורבות אלה להיות לעזר ומקור לנחמה עבור הילדים ומשפחותיהם.

מאחלת בריאות ונחת לכולנו,