חלק מסוגי הסרטן עם נטל מחלה גבוה (נטל מחלה – burden of disease – זוהי ההשפעה הפיסית, הכלכלית והנפשית היחסית של המחלה על החולים בה), לא מקבלים את המימון הדרוש להם לניסויים קליניים, לפי מחקר שנערך על ידי ה Medical Journal of Australia.

ד"ר רייצ'ל דיר מרפואה אונקולוגית באוניברסיטת סידני ועמיתיה, השתמשו בנתונים של המרכז האוסטרלי לרישום ניסויים קליניים בניו זילנד כדי למצוא את היחס בין הניסויים הקליניים של מחלות הסרטן, לבין נטל המחלה, ולבין המימון המיועד לכך. "לארבע מתוך חמש מחלות הסרטן הנפוצות ביותר נמצא שיש פחות ניסויים קליניים יחסית" (סרטני ראות, מעי גס, ערמונית ולבלב), אמרה ד"ר דיר.

"מצאנו שמספר הניסויים הקליניים לכל סוג סרטן לא תמיד התאים לנטל המחלה הנגרם ע"י סרטן זה, ולכן יש פערים במחקר הניסיוני של מחלות הסרטן השונות". מתוך 386 ניסויים המעורבים בסרטן הנערכים באוסטרליה, נמצאו 62 המעורבים בסרטן השד. לעומת זה, נמצאו רק 24 ניסויים המעורבים בסרטן הראות. זאת אף על פי שלסרטן הראות יש את נטל המחלה הגבוה ביותר.

ד"ר דיר מצאה שמימונים תעשייתיים ניתנים בדרך כלל לניסויים החוקרים טיפול מערכתי (תרופות או גורמים ביולוגיים) לחולים עם סרטן בשלבים מתקדמים. "משרדי הרישום לניסויים קליניים הם מקור שלא נעשה בו שימוש כדי לתת תמונה כוללת של ניסויים קליניים הנערכים וכדי לכוון לקראת ניסויים קליניים עתידיים", היא אומרת. במאמר מערכת המצורף אומר פרופ' איין אולבר, ממועצת הסרטן באוסטרליה, שהמחקר משקף תמונת מצב עולמית, שבה ההשקעה בניסויים לסוגי סרטן ספציפיים אינה יחסית לנטל המחלה הנגרם על ידי אותם סוגי סרטן.

לנתונים ממשרדי הרישום לניסויים קליניים ישנם הרבה שימושים. מטפלים וחולים יכולים לבדוק אפשרויות ניסיוניות בשביל מצבים ספציפיים, כשהטיפולים הקיימים מתישים מידי, לא מספיק יעילים, או בחלק מהמקרים אינם קיימים כלל, אומר פרופ' אולבר. "נתונים ממשרדי הרישום לניסויים קליניים צריכים לשמש למעקב אחר ההתקדמות של ההישגים, כדי להבטיח את יכולת איתנה לניסויים הקליניים של אוסטרליה".