מחקר חדש הוכיח כי: טיפול פליאטיבי משפר את איכות החיים של מטופלי סרטן ריאות ועוזר להם לחיות יותר זמן
באדיבות אמיר לזימי מנהל המיזם
—
עודכן לאחרונה
02/09/2010 06:50
למטופלים עם סרטן ריאות מתקדם שקיבלו טיפול פליאטיבי משולב מוקדם בזמן הטיפול היתה איכות חיים טובה יותר והם שרדו חודשיים יותר מאשר מטופלים שקיבלו טיפול סטנדרטי בלבד.
חוקרים מבית החולים המרכזי במסצ'וסטס (MGH) הסבירו שקשה לטפל במחלה מסוג סרטן ריאות מטסטטי של תאים לא קטנים (NSCLC) – המטופלים בדרך כלל לא צפויים לשרוד מעל 12 חודשים.
החוקרת הראשית ד"ר ג'ניפר אמל מהמרכז לסרטן בבית החולים המרכזי במסצ'וסטס אמרה:
בשבילי כאונקולוגית, תוצאות כאלה מרגשות מאוד. הראינו שהוספת שירותי צוות טיפולי המתרכז על איכות חיים ולא על שינוי טיפולי הסרטן של המטופל יכול לשפר ולהאריך את החיים של טופלים עם אבחנת סרטן שלא ניתנת לריפוי. הממצאים האלה מבטיחים ביותר ואנו כבר נוקטים בצעדים לבדוק את ההשפעה של טיפול פליאטיבי מוקדם במצבים אחרים.
ד"ר ויקי ג'קסון, חוקרת שותפה במחקר:
אחת מהתפיסות המוטעות השכיחות ביותר לגבי טיפול פליאטיבי היא שהוא אומר שהטיפול נכשל – וזה אומר שמוותרים. במחקר זה הוספת טיפול פליאטיבי מוקדם במחלה האריך את ההישרדות של המטופלים עם סרטן ריאות שלא ניתן לריפוי. המטופלים האלה לא רק חיו יותר, הם גם חוו איכות חיים משופרת ויכלו להנות מהזמן שנשאר להם בצורה טובה יותר."
טיפול פליאטיבי מורכב מצוות שהוכשר במיוחד, כולל רופאים, אחים, עובדים סוציאלים ואנשי דת – המטרה שלהם היא נעזור למטופלים להתמודד עם הצדדים הפסיכוליגיים והרוחניים של המחלה. טיפול פליאטיבי גם מתמקד בניהול הכאב, הבחילות, קוצר הנשימה ותסמינים אחרים.
באופן מסורתי, טיפול פליאטיבי מצטרף מאוחר יותר, כשהמחלה מאוד מתקדמת והמטופל מאושפז והתסמינים כבר מתישים.
במחקר בשנת 2007, צוות בית החולים גילה שניתן לשלב טיפול פליאטיבי עם הטיפול בחולים שרק קיבלו אבחנה של NSCLC מטסטטי, גורם המוות המוביל באמריקה. המחקר החדש נועד לבדוק את ההשפעה על חיי המטופלים כאשר משלבים טיפול פליאטיבי בשלב מוקדם.
לכל המשתתפים במחקר היה NSCLC מטסטטי. הם נבחרו רנדומלית וקיבלו אונקולוגיה סטנדרטית או טיפול פליאטיבי מוקדם בשילוב עם טיפול סטנדרטי (קבוצת טיפול פליאטיבי). היו 151 מטופלים - 77 בקבוצה הפליאטיבית ו- 74 בטיפול הסטנדרטי. המחקר נמשך שלוש שנים.
המטופלים בקבוצת הטיפול הפליאטיבי ניפגשו עם חברי צוות הטיפול הפליאטיבי תוך שלושה שבועות מהתחלת המחקר, ואז לפחות פעם בשבוע במשך המחלה שלהם. היה ניתן לארגן פגישות נוספות לפי הצורך.
הביקורים כללו בדיקה וטיפול בתסמינים, קביעת המטרות של הטיפול, תמיכה פסיכולוגית ושילוב הטיפול עם שירותים אחרים. המטופלים שקיבלו את הטיפול הסטנדרטי שביקשו גישה לשירותים פליאטיבים היו חופשיים לעשות זאת בכל שלב של המחקר.
כל המטופלים השלימו שאלון סטנדרטי שקבע את מצב הרוח ואיכות החיים שלהם כשהם ניכנסו למחקר. הם מילאו שאלון דומה גם לאחר 12 שבועות. החוקרים אספו מידע על השירותים והטיפולים שהמטופלים קיבלו, כולל אישפוז בבית החולים, שירותי הוספיס, כימותרפיה ותרופות אחרות. הם גם תיעדו את העדפות ההחייאה של המטופלים.
החוקרים גילו כי:
· המטופלים בקבוצת הטיפול הפליאטיבי דיווחו על שיפור משמעותי באיכות החיים
· המטופלים בקבוצת הטיפול הסטנדרטי דיווחו על החמרה באיכות החיים
· היו 50% פחות מקרים של תסמיני דיכאון בקבוצת הטיפול הפליאטיבי לאחר 12 שבועות. אך שיעורי מרשמי התרופות נגד דיכאון לא היו שונות בהרבה באף קבוצה.
· בעוד שליותר ממחצית המטופלים בטיפול הפליאטיבי היו העדפות החייאה, החיוניות להבטיח שיכבדו את בקשות ומטרות סיום החיים של המטופלים, פחות מ- 30% מהמשתתפים בקבוצת הטיפול הסטנדרטי תיעדו את ההעדפות שלהם.
· מעל מחצית מהמטופלים בקבוצה הסטנדרטית קיבלו טיפול אגרסיבי בסוף החיים – כימותרפיה ב- 14 הימים האחרונים לחיים. בזמן הזה הטיפולים האלה נחשבים חסרי ערך, ולא קיבלו הפניה או קיבלו הפניה מאוחרת לטיפול הוספיס – בהשוואה לרק שליש מהקבוצה הפליאטיבית.
· למרות החוסר בטיפול אגרסיבי בסוף החיים, המשתתפים בקבוצת הטיפול המשולב שרדו בממוצע 11.6 חודשים לעומת 9 חודשים בקבוצת הטיפול הסטנדרטי.
