כיצד מאובחנת ומטופלת מחלת פאג'ט של השד?
באדיבות אמיר לזימי מנהל המיזם
—
עודכן לאחרונה
20/07/2010 10:15
מחלת פאג'ט של השד קשה לאבחון בשל דמיונה לדלקת עור, אקזמה או פסוריאזיס. מחלות אלה יכולות להיראות דומות מאוד. מחלת פאג'ט של השד היא סוג של סרטן השד. הטיפול כולל בדרך כלל ניתוח לכריתת הגוש (lumpectomy) או ניתוח לכריתת שד (mastectomy).
מחלת פאג'ט של השד משפיעה בעיקר תחילה על הפיטמה ואז על הרקמה שמסביבה. מחלות אחרות משפיעות בדרך כלל תחילה בטבעת שמסביב לפיטמה ורק אחר כל על הפיטמה עצמה.
במהלך בדיקת רופא הוא בודק את האזורים הלא נורמליים של השד, ובמיוחד צורת העור על הפיטמה ומסביבה, והוא מנסה למשש גושים או אזורי התעבות.
ניתן לערוך מספר בדיקות על מנת לאבחן מחלת פאג'ט של השד. בין הבדיקות:
- בדיקת שד קלינית ובדיקה פיזית. במהלך בדיקה זאת, הרופא בודק האם יש אזורים לא נורמליים בשדיים, האם העור נראה תקין באזור הפיטמה ומסביב לה, והוא ממשש גושים או אזורי התעבות.
- ממוגרפיה. זוהי בדיקת רנטגן של רקמת השד. הבדיקה עלולה לציין האם שינויים בפיטמה ובעור קשורים לסרטן שד, וזהו המצב במחלת פאג'ט של השד. אפילו אם תוצאות ההמוגרפיה אינם מגלים סימנים של סרטן השד, מומלץ לבצע בדיקות הדמייה נוספות, כגון אולטראסאונד או MRI, על מנת לוודא שאין סרטן בשד.
- ביופסיה של השד: במהלך ביופסיה, נלקחת דגימה קטנה של רקמת הפיטמה על מנת לבדוק אותה מתחת למיקרוסקופ. בדרך כלל מתבצעת הבדיקה בהרדמה מקומית. ניתן לקחת את הביופסיה באותו זמן שנערכת בדיקות אולטראסאונד, על מנת לוודא שהיא נלקחת מן האזור הנגוע. במידה ויש נזילה מן הפיטמה, ניתן לקחת גם דגימה של הנוזל לבדיקה מיקרוסקופית. במידה ומאותרים תאים סרטניים בדגימות, המטופלת תופנה בדרך כלל לכירורג של השד על מנת לדון באפשרויות הטיפול.
- בדיקה ציטולוגית של השד. בבדיקה זו מגרדים תאים מן האזור הנגוע על גבי משטח זכוכית על מנת לבדקם מתחת למיקרוסקופ. מהן אפשרויות הטיפול במחלת פאג'ט של השד?
הטיפול במחלת פאג'ט של השד תלוי ב:
- האם קיים סרטן בשד
- האם הסרטן הוא קרצינומה מקומית בצינוריות (DCIS) או גידול פולשני
- איזה חלק מן השד הושפע מן המחלה
כנסי עוד היום ל- פורום סרטן השד ותשאלי את שעל ליבך
מחלת פאג'ט של השד היא סוג של סרטן השד. הטיפול כולל בדרך כלל ניתוח לכריתת הגוש (lumpectomy) או ניתוח לכריתת שד (mastectomy). לעיתים מתלווה לכך טיפול כימותרפי או טיפולי הקרנה.
מחלת פאג'ט של השד דורשת בדרך כלל ניתוח. סוג הניתוח תלוי במצב העור מסביב לפיטמה וכן מידת ההתקדמות של הסרטן שמתחת לעור.
להלן אפשרויות הניתוח:
- כריתת שד רגילה (simple mastectomy). הליך זה כולל כריתה של כל השד, אך ללא קשרי הלימפה בבית השחי. כריתת שד פשוטה נדרשת במקרים בהם קיים סרטן שד לא פולשני אשר לא התפשט אל קשרי הלימפה.
סרטן פולשני או קרצינומה מקומית בצינוריות מטופל באמצעות כריתת שד רדיקלית מותאמת (modified radical mastectomy). הנוהל כולל ניתוח להסרה של השד, השכבה מעל שרירי החזה וחלק מקשרי הלימפה מתחת בית השחי. במקרים של סרטן לא פולשני, כריתת שד פשוטה מבוצעת ללא הסרת קשרי הלימפה. - כריתת גוש (lumpectomy). ניתוח זה, הקרוי גם ניתוח משמר שד כולל הסרה של החלק הפגוע בשד. בניתוח מסירים את הפיטמה והטבעת מסביבה, יחד עם חלק דמוי חרוט של השד. המנתח מתמקד בהסרה של מינימום רקמת שד, בעוד הוא מוודא שהרקמה המוסרת כוללת שוליים חיצוניים נקיים מתאי סרטן, על מנת שיישארו בשד רק תאים בריאים.
ניתוח לכריתת גוש לטיפול במחלת פאג'ט של השד דורשת כמעט תמיד טיפולי הקרנה משלימים. ניתוח לכריתת גוש אינו מומלץ אם המטופלת אינה יכולה לקבל טיפול הקרנה מסיבה כלשהי. מטופלות עוברות בדרך כלל טיפולי הקרנה על מנת למנוע חזרה של הסרטן. לאחר הטיפול ניתן לבצע ניתוח שיחזור של הפיטמה.
ביופסיה של בלוטת הזקיף (Sentinel lymph node biopsy). כאשר קיים סרטן פולשני, יש לבדוק את קשרי הלימפה מתחת לבית השחי על מנת לראות האם הסרטן התפשט לאזור זה. ניתן לעשות זאת בהליך הקרוי ביופסיה של בלוטת הזקיף.
במהלך הביופסיה, המנתח מאתר את בלוטות הזקיף. אלו הן בלוטות הלימפה הראשונות לקבל את הניקוז מגידולים בשד, ולכן הן המקום הראשון אליו יתפשט הסרטן. במידה ובלוטת הזקיף מוסרת, נבדקת, ונמצא שהיא נורמלית, הסיכון לגלות סרטן בכל אחת מן הבלוטות האחרות הוא קטן, ולכן אין צורך בהסרתן. אך במידה ובבלוטת הזקיף יש סימנים לסרטן, יתכן ובלוטות נוספות יצטרכו להיות מוסרות בניתוח.
טיפול משלים (Adjuvant-therapy). ברוב המקרים, טיפול משלים הוא חלק מן הטיפול. סוג זה של טיפול ניתן באופן נורמלי למטופלות על מנת למנוע חזרה של המחלה. ההחלטה על טיפול משלים תלויה בסוג הסרטן וכן האם התאים הסרטניים שלחו גרורות לקשרי הלימפה.
במחלת פאג'ט, הסוג הנפוץ ביותר של טיפול משלים הוא הקרנות לאחר ניתוח משמר שד. לאחר הניתוח, יתכן ויומלץ על טיפול נוסף באמצעות תרופות או טיפול הורמונלי על מנת למנוע את חזרת הסרטן. הדבר תלוי בהיקף הסרטן והאם בדיקת הגידול עונה על קריטריונים מסוימים, כגון האם הוא בעל קולטני אסטרוגן או פרוגסטרון.
חלק מן המטופלות אינן זקוקות לכל טיפול נוסף לאחר הניתוח. נשים אחרות יזדקקו להקרנות, טיפול הורמונלי או כימותרפיה. טיפולים אלה עשויים להינתן בשילוב או לבד.
טיפול הורמונלי. טיפול הורמונלי מפחית את הייצור של הורמונים בגוף ומונע את ההורמונים מהמרצת ההתפתחות של תאים סרטניים. טיפול הורמונלי הוא נפוץ במקרים של סרטן פולשני והוא ניתן באמצעות תרופות כגון tamoxifen או anastrozole.
טיפולי הקרנה. טיפולי הקרנה מטפלים בסרטן באמצעות שימוש בקרני רנטגן בעלות אנרגיה גבוהה להרס תאי הסרטן, בעודם גורמים נזק מועט ככל האפשר לתאים בריאים. טיפולי הקרנה לרקמה הנותרת של השד מומלצת בדרך כלל לאחר ביצוע ניתוח משמר שד.
כימותרפיה. כימותרפיה היא שימוש בתרופות אנטי סרטניות לשם הרס תאים סרטניים. אין משתמשים בכימותרפיה לטיפול בקרצינומה מקומית בצינוריות, ניתן לטפל בכימותרפיה במקרה והסרטן הוא פולשני.
הרצפטין (Herceptin). הרצפטין הוא אחד מהתרופות בקבוצה חדשה של תרופות הנקראות נוגדנים חד-שבטיים. תאי שד מסוימים מתחלקים ומתפתחים כאשר חלבון מסוים (גורם גידול אפידרמלי אנושי – human epidermal growth factor) מתקשר לחלבון אחר הנקרא HER2. הרצפטין בולם תהליך זה על ידי קישור ל- HER2 בעצמו, כך שגורם הגידול האפידרמלי איננו יכול להגיע לתאי סרטן השד.
הרצפטין פועל רק בקרב אנשים אשר יש להם רמות גבוהות של חלבון HER2. ניתן להשתמש בתרופה רק במקרים של סרטן שד מוקדם או סרטן השד שהתפשט (סרטן שד משני).
המחקר בטיפולים במחלת פאג'ט של השד נמשך. מבוצעים ניסויים קליניים להערכת טיפולים חדשים.
במידה וקשרי הלימפה נבדקים והתוצאה שלילית, שיעור ההישרדות מן המחלה לאחר 5 שנים ו- 10 שנים הם 85% ו- 79% בהתאמה. במידה ותוצאת הבדיקה חיובית, שיעורי ההישרדות הם 32% ו- 28%.
שיעור מקרי המוות מקרצינומה בשד בקרב חולות במחלת פאג'ט של השד ובסרטן הינו 61.3%, עם שיעור הישרדות מצטבר לאחר 10 שנים של 33%.
