בדיקת תבחין עורי לשחפת (בדיקת PPD)
באדיבות אמיר לזימי מנהל המיזם
—
עודכן לאחרונה
06/04/2010 11:00
בדיקת תבחין עורי לשחפת מבוססת על העובדה שהידבקות בשחפת מייצרת תגובה מאוחרת של רגישות יתר למרכיבים מסוימים של הבקטריה. בדיקת תבחין עורי לשחפת (הידועה כבדיקת PPD) היא בדיקה המשמשת לקבוע האם אדם פיתח תגובה חיסונית לבקטריה הגורמת לשחפת.
מהי בדיקת תבחין עורי לשחפת?
בדיקת תבחין עורי לשחפת (הידועה כבדיקת PPD) היא בדיקה המשמשת לקבוע האם אדם פיתח תגובה חיסונית לבקטריה הגורמת לשחפת. תגובה זאת יכולה להתרחש אם האדם חולה שחפת בעת ביצוע הבדיקה, אם הוא נחשף למחלה בעבר, או אם בוא קיבל את חיסון ה- BCG נגד שחפת.
בדיקת תבחין עורי לשחפת מבוססת על העובדה שהידבקות בשחפת מייצרת תגובה מאוחרת של רגישות יתר למרכיבים מסוימים של הבקטריה. המרכיבים של האורגניזם נמצאים בתמציות של תסניני התרבית והם הרכיבים העיקריים של השחפת (הידועים גם כנגזרת חלבון מזוקק). חומר זה משמש לבדיקת העור לשחפת. התגובה בעור ל- PDD מתחילה כאשר תאי מערכת החיסון, הנקראים תאי T, אשר פיתחו תגובה מוקדמת לזיהום קודם, מגוייסים על ידי המערכת החיסונית לאזור הבדיקה בעור, ושם הם משחררים חומר כימי הקרוי לימפוקינים (lymphokines). לימפוקינים אלה מעוררים תגובה של התקשות – אזור קשה ומוגבה, בעל גבולות ברורים במקום הזריקה ובסביבתו, באמצעות התרחבות חריגה של כלי דם, המוביל לשקיעה הידועה כבצקת, וגיוס של סוגים אחרים של תאי דלקת לאזור.
בדרך כלל נדרשת תקופת דגירה של 2 עד 12 שבועות לאחר החשיפה לבקטריה על מנת שבדיקת ה- PDD תהיה חיובית.
כיצד נערכת בדיקת תבחין עורי לשחפת?
בדיקת השחפת הסטנדרטית המומלצת, הידועה בבדיקת מנטו (Mantoux-test), נערכת על ידי הזרקת 0.1 מ"ל המכילים 5 יחידות PDD לשכבות העליונות של העור (מייד מתחת לשכבה העליונה של העור) בזרוע. מומלץ להזריק באזור שאין בו נגעים בעור והרחק מכלי דם. ה- PPD מוזרק מתחת לשכבה העליונה של העור. כאשר מבצעים את הזריקה כהלכה, אמורה להיווצר במקום הגבהה חיוורת של העור (מעין גלגל) בקוטר 6 עד 10 מ"מ. אזור זה נספג בדרך כלל במהירות. אם מזהים שהבדיקה לא בוצעה כהלכה, ניתן להזריק מייד חומר נוסף במקום המרוחק מספר סנטימטרים מן המקום של ההזרקה המקורית.
מהי השיטה לקריאת התוצאות של בדיקת תבחין עורי לשחפת?
"קריאת" תוצאות הבדיקה פירושה זיהוי של אזור תגובה מקומי מוגבה ומוקשה בעור. זהו הגורם העיקרי שיש לאתר, ולא אדמומיות או פצע. את תוצאות הבדיקה יש לקרוא 48 עד 72 שעות לאחר ההזרקה, כאשר גודל האזור המוקשה הוא מירבי. קריאת התוצאות יותר מ- 72 שעות לאחר ההזרקה עלולה לגרום לקריאת תוצאות לא נכונה של גודל האזור המוקשה.
כיצד מבארים את תוצאות בדיקת תבחין עורי לשחפת?
בסיס הקריאה של בדיקת העור היא נוכחות הנפיחות המקומית או היעדרה. יש למדוד את הקוטר של האזור המוקשה אנכית לכיוון הזרוע, במילימטרים. האזור המוקשה מסביב למקום הזריקה הוא התגובה לשחפת. יצויין שוב כי אין לקרוא את האזור האדום.
התגובה לשחפת מסווגת כחיובית בהתבסס על הקוטר של האזור המוקשה, בשילוב עם גורמי סיכון ספציפיים למטופל. באדם בריא אשר המערכת החיסונית שלו נורמלית, אזור מוקשה בקוטר 15 מ"מ ומעלה נחשבת כתוצאה חיובית. הבדיקה נחשבת חיובית גם אם יש שלפוחיות במקום. באדם הסובל ממחלת כליות, סוכרת, חבר בצוות הרפואי, או מישהו שהיה במגע ישיר עם חולה שחפת, 10 מ"מ של אזור מוקשה נחשב כתוצאה חיובית. בקרב מטופלים אשר המערכת החיסונית שלהם נפגעה, כגון אנשים הסובלים מדלקת מפרקים שגרונית או מחלת קרוהן, 5 מ"מ של אזור מוקשה נחשבים תוצאה חיובית. אזור מוקשה של פחות מ- 2 מ"מ, ללא שלפוחיות, נחשב תוצאה שלילית.
מצד שני, תוצאה שלילית איננה בהכרח אומרת שהאדם חופשי משחפת. אנשים אשר נדבקו בשחפת עלולים שלא לפתח תוצאה חיובית לבדיקת העור אם המערכת החיסונית שלהם מוחלשת כתוצאה ממצבים רפואיים כרוניים, טיפולי כימותרפיה או מחלת האיידס. בנוסף, בין 10% ל- 25% ממי שאובחנו עם שחפת של הריאות גם להם תהיה תוצאה שלילית, כנראה כתוצאה ממערכת חיסונית מוחלשת, תזונה לא טובה, זיהום ויראלי או טיפול בסטרואידים. מעל 50% מן המטופלים בעלי שחפת מיליארית, גם הם יפתחו תגובה שלילית.
אדם אשר קיבל חיסון BCG נגד שחפת, עלול גם כן לפתח תגובה חיובית לבדיקה העורית, למרות שזה לא תמיד כך. התגובה החיובית לבדיקה עלולה להיות בתוקף במשך שנים. אלו שקיבלו חיסון לאחר גיל שנה או אשר קיבלו יותר ממנה אחת של החיסון, הם בעלי הסיכוי הגבוה ביותר להיות בעלי תוצאה חיובית.
