בלוטת התריס מייצרת הורמונים החיוניים עבור המטבוליזם הנורמלי בגוף. כיום עורכים בדיקות דם כדי לקבוע את ההתאמה של רמות ההורמונים של בלוטת התריס. בדיקות דם אלה יכולות להגדיר אם ייצור ההורמונים של בלוטת התריס נורמלי, בעל פעילות יתר או בעל תת פעילות.

מהם הורמוני בלוטת התריס?

הורמוני בלוטת התריס מיוצרים על ידי בלוטת התריס. הבלוטה ממוקמת בחלק התחתון של הצוואר מתחת לגרגרת. הבלוטה עוטפת את קנה הנשימה ויש לה צורה הדומה לפרפר – שתי כנפיים (אונות) המחוברות לחלק האמצעי (מצר).

בלוטת התריס משתמשת ביוד (המגיע לרוב מהתזונה במאכלים כגון מאכלי ים, לחם ומלח) כדי לייצר הורמונים. שני ההורמונים החשובים ביותר המיוצרים על ידי בלוטת התריס הם תירוקסין (T4) ו- תריודוטירונין(T3), שהם 99.9% ו- 0.1% מההורמונים של בלוטת התריס הנמצאים בדם, בהתאמה. אך ההורמון עם הפעילות הביולוגית הכי גבוהה הוא T3. ברגע שהיא משוחררת מבלוטת התריס לדם, כמות גבוהה של T4 הופכת ל- T3 – ההורמון הפעיל שמשפיע על המטבוליזם של התאים.

ויסות הורמון בלוטת התריס – שרשרת הפיקוד

בלוטת התריס עצמה מווסתת על ידי בלוטה אחרת הנמצאת במוח ונקראת יותרת המוח. יותרת המוח מוווסתת על ידי חלק מבלוטת התריס (על ידי אפקט "משוב" של הורמון בלוטת התריס בבלוטת יותרת המוח) ועל ידי בלוטה אחרת הנקראת ההיפותלמוס.

ההיפותלמוס משחררת הורמון הנקרא הורמון משחרר תירוטרופין (TRH), השולח אות ליותרת המוח לשחרר הורמון המגרה את בלוטת התריס (TSH). ה- TSH שולח אות לבלוטת התריס לשחרר הורמונים. אם יש הפרעה בכל אחת מרמות אלה, יכול להווצר פגם בייצור ההורמונים מבלוטת התריס ולהוביל לחסר בהורמון בלוטת התריס (היפותירואידיזם).

קצב ייצור הורמוני בלוטת התריס נשלט על ידי בלוטת התריס. אם אין מספיק הורמוני בלוטת התריס בסירקולציה בגוף כדי לאפשר תפקוד נורמלי, שחרור ה- TSH מוגבר על ידי בלוטת יותרת המוח בניסיון לגרות יצירת יותר הורמונים בבלוטת התריס. לעומת זאת, כשיש כמות אקססיבית של הורמון בלוטת התריס בסירקולציה, רמות ה- TSH יורדות כאשר יותרת המוח מנסה להוריד את יצירת ההורמון מבלוטת התריס. אצל אנשים עם היפותירואידיזם (ייצור הורמון בלוטת התריס הוא מתחת לרמה הנורמלית) יש רמה ירודה מתמשכת של הורמון בלוטת התריס בסירקולציה. אצל אנשים עם היפרתירואידיזם (ייצור הורמון בלוטת התריס הוא מעל לרמה הנורמלית) יש רמה גבוהה מתמשכת של הורמון בלוטת התריס בסירקולציה.

אפשר לחשוד באבחנה של היפותירואידיזם אצל מטופלים עם עייפות, קושי בהתמודדות עם קור, עצירות ועור יבש וקשקשי. נדרשת בדיקת דם כדי לוודא את האבחנה.

כאשר קיימת היפותירואידיזם, רמות הורמון בלוטת התריס בדם יכולות להימדד ישירות והן בדרך כלל ירודות. אך בשלב מוקדם של היפותירואידיזם רמות ההורמונים (T3 ו- T4) יכולות להיות נורמליות. לכן הכלי העיקרי לאיתור היפותירואידיזם הוא מדד ה- TSH. כפי שהוזכר לעיל, TSH מופרש על ידי בלוטת יותרת המוח. אם מתרחשת ירידה בהורמון בלוטת התריס, בלוטת התריס מגיבה על ידי ייצור יותר TSH ורמות ה- TSH בדם עולות בניסיון לעודד ייצור הורמון מבלוטת התריס. עלייה זו ב- TSH בעצם מקדימה את הנפילה בהורמוני בלוטת התריס בחודשים או בשנים (ראה את הסעיף בנושא היפותירואידיזם סבקליני בהמשך). לכן מדד ה- TSH צריך להיות מוגבה במקרים של היפותירוידיזם. אך ישנו מקרה יוצא דופן אחד. אם הירידה בהורמון בלוטת התריס היא בגלל פגם בבלוטת יותרת המוח או בהיפותלמוס, רמות ה- TSH יהיו נמוכות באופן חריג. כפי שצויין למעלה, סוג זה של מחלה בבלוטת התריס נודע כהיפותירואידיזם "משני" או "שלישוני". בדיקה מיוחד הנקראת בדיקת TRH יכולה לעזור לקבוע אם המחלה נוצרת על ידי פגם בבלוטת יותרת המוח או בהיפותלמוס. בדיקה זו דורשת הזרקת הורמון ה- TRH ומבוצעת על ידי אנדוקרינולוג (מומחה הורמונים).

בדרך כלל חושדים בהיפרתירואידיזם אצל מטופלים עם רעד, הזעת יתר, עור חלק וקטיפתי, שיער דק, קצב לב מהיר ובלוטת תריס מוגדלת. יכולה להיות נפיחות מסביב לעיניים ונעיצת מבט מסויימת בגלל הגבהה של העפעפיים העליונות. תסמינים מתקדמים מאותרים בקלות אך תסמינים מוקדמים, במיוחד אצל קשישים, יכולים להיות בלתי ניתנים לזיהוי. בכל המקרים צריך לבצע בדיקת דם כדי לאשר את האבחון.

רמות הורמוני בלוטת התריס בדם יכולות להימדד באופן ישיר והם בדרך כלל מוגבהים במחלה זו. אך הכלי העיקרי איתו בודקים היפרתירואידיזם הוא מדד רמות ה- TSH בדם. כפי שהוזכר קודם, TSH מופרש על ידי בלוטת יותרת המוח. אם קיימת כמות אקססיבית של הורמון בלוטת התריס, מורידים את רמות ה- TSH והן יורדות במאמץ לשלוט על ייצור ההורמונים בבלוטת התריס. לכן תוצאת מדידת ה- TSH צריכה להיות נמוכה או בלתי ניתנת לגילוי במקרים של היפרתירואידיזם. אך ישנו מקרה יוצא דופן אחד. אם הכמות האקססיבית של הורמון בלוטת התריס הוא בעצם בגלל גידול יותרת המוח המפריש TSH, הרמות יהיו גבוהות באופן חריג.

בדיקות הדם המוזכרות לעיל יכולות לאשר את נוכחות החסך או העודף של הורמון בלוטת התריס, ולכן משתמשים בו באבחון היפותירואידיזם והיפרתירואידיזם. הבדיקות לא מגלות את הגורם הספציפי. כדי למצוא את הגורם לבעיה בבלוטת התריס הרופא יעבור על ההיסטוריה הרפואית, יבצע בדיקה גופנית וישקול את המצב הרפואי של המטופל. ניתן לבצע בדיקות נוספות כדי לבודד גורם מסויים. בדיקות אלה יכולות לכלול בדיקות דם נוספות לנוגדני בלוטת התריס, בדיקת סריקת בלוטת התריס ברפואה גרעינית, אולטרסאונד של בלוטת התריס או בדיקות אחרות.

אם חושדים ב- סרטן בבלוטת התריס ויתכן וידרש ניתוח, הרופא יכול להזמין בדיקת דם הנקראת תירוגלובולין . Thyroglobulin הינו חלבון המורכב רק מתאי בלוטת התריס. אם רמות ה- thyroglobulin - תירוגלובולין בקו ההתחלה ניתנות לגילוי או מוגבהות (זה אומר שהבלוטה באמת מייצרת את החלבון) הוא יכול לשמש כמרקר לגידול. לאחר thyroidectomy מלאה עבור סרטן (הסרת כל בלוטת התריס) הרמה אמורה לרדת לתווך בלתי ניתן לזיהוי מאחר בהתאים כשמרכיבים את ה- thyroglobulin הוסרו. אם הרמה נשארת ניתנת לגילוי לאחר הניתוח יש אפשרות שנשארו רקמות בלוטת התריס במקום אחר בגוף וצריך לבדוק אם יש מחלה מטסטטית (גרורות). אם הרמה לא ניתנת לזיהוי במשך זמן לאחר הניתוח ואז מתחילה לעלות, צריך לשקול כי אולי יש חזרה של הסרטן – באתר הראשי או במקום אחר בגוף.