אלקטרוליטים
באדיבות אמיר לזימי מנהל המיזם
—
עודכן לאחרונה
23/03/2010 07:17
אלקטרוליטים הם חומרים ההופכים ליונים בתמיסה ומשיגים יכולת להוביל חשמל. אלקטרוליטים קיימים בגוף האנושי, ושיווי המשקל של האלקטרוליטים בגופנו הוא חיוני לתפקוד נורמלי של התאים והאיברים של הגוף.
האלקטרוליטים הנפוצים הנמדדים בבדיקות דם כוללים נתרן, אשלגן, כלוריד וביקרבונט. התקידים והשיעורים הנורמליים של אלקטרוליטים אלה מתוארים להלן.
נתרן (Sodium)
נתרן הוא היון החיובי (קטיון) העיקרי בנוזל החוץ תאי. הסמל הכימי של נתרן הוא Na+. כאשר הוא משולב בכלוריד, התוצאה היא מלח שולחן. עודף נתרן (למשל ממזון) מופרש בשתן. הנתרן מווסת את סך הכל כמות המים בגוף, ולהעברת הנתרן מ- ואל תאי הגוף יש תפקיד חשוב בתפקודים קריטיים שונים של הגוף. תהליכים רבים בגוף, במיוחד במוח, במערכת העצבים ובשרירים, דורשים איתותים חשמליים לשם יצירת תקשורת. המעבר של נתרן הוא קריטי ביצירת איתותים חשמליים אלה. יותר מדי או פחות מדי נתרן יכולים לגרום לכשל בתפקוד של תאים, וערכים קיצוניים של נתרן בדם (יותר מדי או פחות מדי) עלולים להיות קטלניים.
- עודף נתרן (היפרנתרמיה – hypernatremia) בדם קורה כאשר יש עודף נתרן יחסית למים. לתופעה זו יכולים להיות גורמים רבים, וביניהם מחלת כליות, שתייה של פחות מדי מים, ואובדן מים בגלל שלשולים ו/או הקאות.
- ריכוז נמוך של נתרן (היפונתרמיה – hyponatremia) מתרחש כאשר יש עלייה יחסית של כמות המים של הגוף יחסית לנתרן. הדבר קורה במספר מחלות כבד וכליות, בקרב חולים עם אי ספיקת לב מודגש, קורבנות של כוויות ובמצבים רבים אחרים.
רמה נורמלית של נתרן בדם היא 135-145 mEq/L, או ביחידות בינלאומיות 135-145 mmol/L.
אשלגן (Potassium)
אשלגן הוא היון החיובי (קטיון) העיקרי המצוי בתוך התאים. הסימון הכימי של אשלגן הוא K+. רמה נאותה של אשלגן היא חיונית לתפקוד נורמלי של התאים. בין הפונקציות הרבות של אשלגן בגוף: הסדרת קצב פעולת הלב ופעילות השרירים. עלייה רציני ובלתי נורמלית ברמת האשלגן (היפרקלמיה – hyperkalemia) או ירידה ברמת האשלגן (היפוקלמיה – hypokalemia) עלולות להשפיע באופן יסודי על מערכת העצבים ולהעלות את הסיכון להפרעות בקצב הלב, העלולות להיות קטלניות במקרים קיצוניים.
- רמה גבוהה של אשלגן ידועה בשם היפרקלמיה. האשלגן מופרש באופן נורמלי על ידי הכליות, כך שפעילות בלתי תקינה של הכליות יכולה לגרום להיפרקלמיה. גם תרופות מסוימות עלולות לגרום לתופעה זו.
- רמה נמוכה של אשלגן – היפוקלמיה, יכולה להופיע בשל מחלת כליות, הזעה מרובה, הקאות או שלשולים, הפרעות אכילה, תרופות מסוימות, או גורמים אחרים.
רמה נורמלית של אשלגן בדם היא 3.5-5.0 mEq/L, או ביחידות בינלאומיות 3.5-5.0 mmol/L.
כלוריד (Chloride)
כלוריד הוא האניון העיקרי (יון טעום שלילית) בנוזל מחוץ לתאים ובדם. אניון הוא החלק הטעון שלילית של חומרים מסוימים כגון מלח שולחן (סודיום כלוריד או NaCl) כאשר ממיסים אותו בנוזל. מי ים הם בעלי ריכוז דומה של כלוריד כמו נוזלי הגוף. כלוריד גם ממלא תפקיד בסיוע לגוף לשמור על מאזן נורמלי של נוזלים.
מאזן היון כלוריד (Cl- מווסת בזהירות על ידי הגוף. עליות או ירידות משמעותיות ברמת הכלוריד עלולה להיות בעלת השפעות קשות ואף קטלניות:
- רמה גבוהה של כלוריד (היפרכלורמיה): עלולה להופיע בזמן שלשולים, מחלות כליות מסוימות, ולעיתים בפעילות יתר של בלוטת יותרת התריס.
- רמה נמוכה של כלוריד (היפוכלורמיה): כלוריד מופרש באופן נורמלי בשתן, בזיעה ובצואה. ירידה חדה יכולה להיגרם כתוצאה מהזעה מוגברת, הקאות, ומחלות של בלוטת האדרנל והכליות.
רמת הכלוריד הנורמלית בסרום היא 98-108 mmol/L.
ביקרבונט (Bicarbonate)
היון ביקרבונט פועל כמאגר לתחזוקת רמות נורמליות של חומציות (pH) בדם ובנוזלי גוף אחרים. רמות ביקרבונט נמדדות על מנת לנטר את החומציות של הדם ונוזלי הגוף. החומציות מושפעת ממזון ותרופות שאנו צורכים והפעילות של הכליות והריאות. הסימון הכימי של ביקרבונט ברוב דיווחי המעבדות הוא HCO3-,או שהוא מיוצג כריכוז ה- CO2. רמה נורמלית של ביקרבונט בסרום היא 22-30 mmol/L.
בדיקת הביקרבונט מבוצעת בדרך כלל ביחד עם בדיקות אלקטרוליטים אחרים בדם.
הפרעות ברמות הביקרבונט הנורמליות עלולות להיגרם בשל מחלות המפריעות לפעילות הנשימה, מחלות כליות, בעיות של חילוף החומרים וגורמים נוספים.
