ביופסיית השד
באדיבות אמיר לזימי מנהל המיזם
—
עודכן לאחרונה
16/02/2010 10:29
ביופסיית השד הוא תהליך בו דוגמים חלק או את כל הגידול החשוד כגידול סרטני בשד ונבדק, כאשר המטרה הבסיסית של ביופסיית השד היא לקבוע האם הגוש המדאיג הוא גוש סרטני או גוש שפיר
מהי ביופסיית השד?
ביופסיה בשד זהו תהליך בו חלק או כל הגידול החשוד בשד מוסר ונבדק, בדרך כלל כדי לראות אם יש בו סרטן. דגימת הגידול נשאבת דרך מחט או שחותכים אותה בניתוח. הדגימה נבדקת תחת מיקרוסקופ על ידי פתולוג כדי לזהות רקמה סרטנית.
מונחים בהם משתמשים כדי לתאר את איזור הגידול לפני ואחרי האבחנה כוללים גוש, lesion, וגידול.
מהי מטרת ביופסיית השד?
המטרה הבסיסית של ביופסיית השד היא לקבוע האם גוש מדאיג הוא סרטני או לא, ואם הוא כן, איזה סוג הוא. כשלא מוצאים סרטן, האבחנה של גוש שפיר או לא מזיק הינה מרגיעה.
איזה רופא או איש מקצוע מבצע את ביופסיית השד?
רופאים רבים יכולים להיות מעורבים בבדיקת הביופסיה.
למשל, חריגויות בשד בזמן בדיקה גופנית יכולים להיות מאותרים על ידי רופא המשפחה, רופא פנימי, גניקולוג או אח/ות. פעמים רבות נשים מוצאות בעצמן את הגוש בשד.
רדיולוג הוא מומחה בקריאת צילומי רנטגן כגון ממוגרמות וצילומים אחרים. הרדיולוג או המנתח מבצעים את הפעולה דרכה מוציאים דגימה של רקמת שד.
הרופא המרדים הוא מומחה הנותן את חומר ההרדמה ובודק את הסימנים החיוניים של המטופל. לפעמים נחוץ רופא מרדים בזמן תהליכים כירורגים.
פתולוגים הם רופאים מתמחים הבודקים תחת מיקרוסקופ את סוג התאים בדגימות וקובעים האם קיים סרטן.
מי צריכה לעבור ביופסיה בשד?
כל אחד, אישה או גבר, עם גוש חשוד בחזה או תסמינים אחרים של סרטן השד צריכים לעבור ביופסיה. 99% מכל מקרי סרטן השד מתרחשים אצל נשים, אך גברים יכולים לחלות בסרטן השד. לכן גברים צריכים לבדוק את החזה שלהם כמו שנשים בודקות עבור גושים או תדמיני סרטן אחרים. (לגברים עם ההפרעה הגנטית תסמונת קליינפלטר, הקשורה להתפתחות יתר בחזה, יש את אותה רמת סיכון לפתח סרטן השד בגברים כמו לנשים).
היכן מבצעים את ביופסיית השד?
ביופסיות בשד מבוצעות בקליניקת הרופא או בחדר ניתוח. המיקום תלוי בגודל ומיקום הגידול, בבריאות הכללית של המטופלת ובסוג הביופסיה. מאחר ורופאים יכולים לבצע ביופסיות בזמן קצר ובסיכון מינימלי לסיבוכים רציניים, המטופלת בדרך כלל לא צריכה להישאר באישפוז לילה אלא אם יש לה בעיה רפואית הדורשת השגחה.
על מה תוצאות שפירות מצביעות?
הגידולים השפירים השכיחים ביותר בחזה הם ציסטות (כיס מלא בנוזל או בחומר מוצק למחצה), intraductal papillomas (גידולים קטנים דמויי יבלות הבולטים מעל לפני שטח הרקמה) וגושים הנוצרים על ידי fat necrosis (מות תאים בדרך כלל כתוצאה מטרואמה לחזה). Fibroadenoma הוא הסוג השכיח ביותר של גידול שפיר בחזה והוא נמצא אצל נשים צעירות.
כיצד מגלים גידול חשוד בחזה?
ניתן למצוא גידול חשוד בחזה על ידי בדיקה גופנית עצמית, בבדיקה קלינית אצל הרופא או בעזרת תהליך סינון כמו ממוגרמה.
מטופלות שמגלות גוש בחזה צריכות ללכת לרופא כדי לעבור בדיקות. הן צריכות גם ללכת לרופא אם הן מוצאות גוש בבית השחי או מעל עצם הבריח. כמו כן צריך לגשת לרופא אם מופיעים אחד מהתסמינים הבאים:
עור אדמומי או מגורה בחזה
עור קשקשי בחזה
גומות בעור החזה
נפיחות בעור החזה
הפרשה שאינה חלב מהפיטמה
נסיגה או אינוורסיה של הפיטמה
גרד בפיטמה
שינוי בגודל או בצורת החזה
כאבים בשדיים
חשוב לזכור שהסימנים והתסמינים האלה לא בהכרח מצביעים על נוכחות של סרטן.
מה צריכה המטופלת לספר לרופא על הגידול?
המטופלת צריכה לספר מתי הגוש הופיע, מה היה גודלו בזמן הגילוי לעומת עכשיו והיכן הוא ממוקם. המטופלת גם צריכה לתאר את כל ההיסטוריה המשפחתית של סרטן השד וכן היסטוריה אישית של בעיות מכל הסוגים בשד.
כיצד הרופא בודק נוכחות של גידול בחזה?
הרופא בודק את נוכחות הגידול בעזרת שאלת שאלות בנושא ההיסטוריה הרפואית של המטופלת, ביצוע בדיקה קלינית הכוללת מישוש החזה ופירוש תוצאות ממוגרמה דיאגנוסטית ולפעמים צילומים אחרים כגון אולטרסאונד או MRI.
האולטרסאונד שולח גלי קול לתוך החזה והם חוזרים למקלט שמראה תמונה של המבנים הפנימיים על מסך. הטכניקה הזאת יכולה לעזור להבחין בין ציסטה לגידול סולידי. הרופא יכול גם להזמין בדיקת מעבדה של הפרשות מהפיטמה (שאינן חלב) כדי לבדוק נוכחות של תאים סרטניים. לאחר אימות הנוכחות של הגידול החשוד הרופא מזמין ביופסיה.
האם דרושה הרדמה בזמן הביופסיה?
בביופסיות לא כירורגיות יכול להיות שהמטופלת לא תצטרך הרדמה או שהיא תצטרך רק הרדמה מקומית (המרדימה את האיזור החשוד בלבד). לפעמים המטופלת מקבלת חומר הרגעה ביחד עם ההרדמה המקומית.
בביופסיות כירורגיות המטופלת יכולה לקבל הרדמה מקומית (עם או בלי חומר הרגעה) או הרדמה כללית (הגורמת לשינה). מטופלות הדורשות הרדמה כללית צריכות לצום 8-12 שעות לפני הביופסיה.
מה עם כאב וסיבוכים?
חוץ מכאב מינורי מהזרקת חומר ההרדמה המטופלים בדרך כלל לא מרגישים כאב לפני או במשך הביופסיה. לאחר הביופסיה מטופלים מסויימים יכולים להרגיש כאב מסויים. בדרך כלל משכך כאבים ללא מרשם מספיק כדי להקל על אי הנוחות.
הסיכון של סיבוכים כגון דלקת ודימום הינו נמוך בביופסיות לא כירורגיות ומעט גבוה יותר בתהליכים כירורגים.
מהם היתרונות והחסרונות של תהליכים לא כירורגיים לעומת ביופסיות שד כירורגיות?
באופן כללי ביופסיות לא כירורגיות הינן פחות מלחיצות, אינן משחיתות את העור, אינן משאירות צלקת פנימית שמפריעה לממוגרמות בעתיד וממזערות את הסיכון לסיבוכים.
אך ביופסיות לא כירוגריות אינן תמיד מהימנות כמו ביופסיות כירורגיות במתן דיאגנוזה חד משמעית. מסיבה זו חלק מהמטופלים שעוברים ביופסיה לא כירורגית חייבים גם לעבור ביופסיה כירורגית לאחר מכן.
מהם הסוגים השונים של ביופסיות השד ובמה הם כרוכים?
תהליכי ביופסיית השד כוללים:
ביופסיית שאיבת מחט דקה (FNAB)
ביופסיית מחט ליבה (CNB)
ביופסיית שד בעזרת ואקום
ביופסיית כריתה (ניתוח)
כיצד מתבצעת ביופסיית שאיבת מחט דקה (FNAB)?
ביופסיית שאיבת מחט דקה יכולה להתבצע במספר דרכים שונות:
ביופסיית שאיבת מחט דקה עבור גידולים מוחשיים: גידול מוחשי הינו גידול שניתן להרגיש. המטופלת בדרך כלל יושבת בזמן שהרופא/ה מכניס מחט קטנה וחלולה עם מזרק כדי לשאוב נוזל ותאים מהגידול עבור בדיקות. כדי להוביל את המחט לאתר הרופא פשוט מרגיש (ממשש) את האיזור החשוד. כשהמחט מגיעה לגוש הרופא שואב דגימה בעזרת המזרק. הרופא חוזר על הפעולה מספר פעמים. אם הגוש הוא ציסטה הדגימות יהיו בעיקר נוזליות והציסטה יכולה לקרוס ולהקל על הכאב שהמטופלת הרגישה. אם הגוש סולידי הדגימה תהיה מורכבת בעיקר מתאי רקמות.
על ידי ביצוע אנליזה של הדגימות מייד לאחר שאיבתן הרופא יכול לקבוע שהן הגיעו מציסטה, להתעלם מהן ולתת אבחנה של גידול שפיר. בכל המקרים האחרים דגימות הנוזלים והרקמות ממוקמות על לוחיות זכוכית ונשלחות לאנליזה במעבדה על ידי פתולוג.
ביופסיית שאיבת מחט דקה מונחית עבור גידולים לא מוחשיים: כאשר הגידול קטן מדי או נמצא עמוק מדי ולא ניתן למשש אותו, הרופא חייב לאתר אותו בעזרת אחת מכמה טכניקות צילום. קודם כל המטופלת שוכבת על הבטן על שולחן כאשר שדיה ממוקמים בתוך פתח. בעזרת ממוגרפיה סטריאוטקטית, מצולמות ממוגרמות של האתר החשוד בחזה מזוויות שונות כדי לציור תמונה תלת מימדית וירטואלית המצביעה בדיוק על האתר החשוד. לאחר מכן המחשב משתמש במנוע כדי להנחות מחט קטנה וחלולה לאתר כדי להסיר את הדגימות. הדגימות עוברות אנליזה עבור נוכחות סרטן. אולטרסאונד ו- MRI הן טכניקות צילום נוספות בהן ניתן להשתמש כדי להנחות ביופסיות בשד.
כיצד מבצעים ביופסיית מחט ליבה (CNB)?
ביופסיית מחט ליבה יכולה להתבצע במספר דרכים:
ביופסיית מחט ליבה עבור גידולים מוחשיים: תהליך זה דומה ל- FNAB עבור גידולים מוחשיים אלא שלמחט יש קוטר רחב יותר והיא מצויידת במכשיר חיתוך שמסיר ליבות רקמה עד אורך 1.3 ס"מ. יתרון מרכזי של תהליך זה הוא שהדגימות גדולות יותר מאשר ב- FNAB ולכן מעלים את האפשרות לאנליזה מדוייקת במעבדה.
ביופסיית מחט ליבה עבור גידולים לא מוחשיים: תהליך זה גם משתמש במחט רחבה יותר עם מכשיר חיתוך שמסיר ליבות רקמה מספיק גדולות כדי להעלות את רמת הדיוק של האנליזה במעבדה. אך בגלל שהגידול נמצא עמוק בשד או שאינו ניתן למישוש מסיבה אחרת, משתמשים בצילום סטריאוטקטי, באולטרסאונד או ב- MRI כדי לאתר את הגידול.
כיצד מבצעים ביופסיה בעזרת ואקום?
ביופסיית ואקום משתמשת במכשיר מיוחד ובצילום כדי להסיר דגימות רקמת שד דרך חתך קטן בעור. טכניקה זו מאפשרת למנתח להסיר יותר רקמות דרך חתך אחד ממה שאפשרי בביופסיית ליבה מסורתית והיא הרבה פחות פולשנית מביופסיית ניתוח פתוח.
בביופסיית הואקום מכשיר ביופסיה ממוקם בעזרת צילומי רדיולוגיה להנחיה. ממוגרפיות סטריאוטקטיות, אולטרסאונד ו- MRI שימשו בהצלחה כדי לזהות את האיזורים האבנורמלים כדי לבצע דגימת ביופסיה בעזרת ואקום בשד. ברגע שמכשיר הביופסיה ממוקם, ואקום מושך את רקמת השד דרך פתח במכשיר לתוך תא הדגימה של המכשיר. לאחר מכן מכשיר חיתוך מסתובב הממוקם בתור המכשיר מסיר את דגימת הרקמה, העוברת דרך מכשיר הביופסיה לכלי לאיסוף הרקמה.
לאחר מכן המנתח או הרדיולוג מסובב ידית שליטה במכשיר הביופסיה שמזיז את תא הדגימה למיקום חדש. חוזרים על התהליך מספר פעמים עד שנדגמים האיזורים הרצויים. בדרך זו הדגימות יכולות להילקח מסביב לאיזור חשוד בעזרת הכנסה אחת של מכשיר הביופסיה. בביופסיית ליבה מסורתית דגימת איזורים מרובים כרוכה בהכנסות חוזרות של מכשיר הביופסיה.
טכניקת הואקום מתבצעת תחת הרדמה מקומית ומשאירה חתך קטן שלא דורש תפרים כדי להיסגר. התהליך לוקח פחות משעה והמטופלות יכולות לחזור לפעילויות רגילות זמן קצר לאחר התהליך.
כיצד מבצעים ביופסיית כריתה?
ביופסיית כריתה (ניתוח) יכולה להתבצע במספר דרכים:
ביופסיה ניתוחית עבור גידולים מוחשיים (כריתת גוש): תהליך זה מסיר חלק או את כל הגידול או הגוש בחזה. הרופא מבצע חתך ברוחב 2.5-5 ס"מ ומסיר את הדגימה. אם הגוש קטן עד 2.5 ס"מ הרופא בדרך כלל מסיר את כל הגוש לבדיקה. אם הגוש גדול הרופא בדרך כלל מסיר רק חלק ממנו לבדיקה. אם נמצא סרטן ניתן להסיר את שאר הגוש בזמן הביופסיה או לאחר מכן.
הרופא סוגר את החתך בעזרת תפרים או סיכות שנשארים שם כשבוע. למטופלות שמקבלות הרדמה כללית ולא מקומית תידרש כשעה להתאושש מההרדמה.
ביופסיה ניתוחית עבור גידולים לא מוחשיים: תהליך זה דומה לכריתת גוש אלא שהגוש קודם כל ממוקם בעזרת ממוגרפיה או צילום אחר ואז מסומן. הרופא מכניס מחט שמעבירה תיל עם וו בסופו לתוך השד ובאותו הזמן משתמש באימג'ינג להדרכה. לאחר עיגון הוו בגוש הרופא מוציא את המחט ומבצע את הניתוח. דרך אחרת היא להזריק צבע כדי לסמן את הנקודה במקום התיל.
לאחר כמה זמן מקבלים את תוצאות ביופסיית השד?
בביופסיות קטנות ושאיבות מחט דקה התוצאות יכולות להגיע ביום למחרת. תוצאות רוב ביופסיות השד יגיעו תוך כמה ימים. לפעמים צריכים לבצע בדיקות מיוחדות והתוצאות יכולות לקחת מעט יותר זמן. הרדיולוג או המנתח שמבצע את התהליך יוכל לתת לך הערכת זמן. הרופא שלך גם צריך להודיע לך כיצד התוצאות יגיעו אלייך.
