תוצאות של מחקר מתמשך בקרב עובדי תעשייה המועסקים במפעלים העושים שימוש או מייצרים פורמלדהיד, ממשיכות להראות קשר אפשרי בין החשיפה לחומר ומוות מסרטן הדם ומערכת הלימפה, במיוחד לוקמיה של הלשד. הדו"ח, שחובר ע"י חוקרים מהמכון הלאומי האמריקאי לסרטן (NCI), מספק נתונים של מעקב נוסף בן 10 שנים על ממצאים שנאספו קודם לכן. הדו"ח הופיע באופן מקוון ב- 12 במאי 2009 ובדפוס ב- 20 במאי 2009, בכתב העת של המכון.

"התבניות של הסיכון המתגלות במעקב המתמשך הזה הן עקביות עם קשר סיבתי בין החשיפה לחומר וסרטן הדם ומערכת הלימפה, והן ממשיכות להדאיג. נדרשים מחקרים נוספים על מנת להעריך את הסיכונים הללו באוכלוסיות אחרות, ועל מנת להעריך מנגנונים ביולוגיים מעורבים", אמרה המחברת הראשית של הדו"ח, ד"ר לאורה בין פרידמן, מן המחלקה לאפידמיולוגיה וגנטיקה של הסרטן ב- NCI.

החומר פורמלדהיד משמש בהרחבה למטרות תעשייתיות וכן כחומר משמר ומחטא. הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן מסווגת חומר כימי זה כמסרטן לבני אדם, בהתבסס בעיקר על הקשר שלו לסרטן האף והלוע. ב- 1995, מינהל הבריאות והבטיחות התעסוקתי בארה"ב העריך, כי כ- 2.1 מיליון עובדים בארה"ב נחשפו לפורמלדהיד.

מאז שנות ה- 80, ה- NCI חקר מקרי מוות מסרטן בקרב קבוצה של 25,619 עובדים, ברובם גברים לבנים, אשר הועסקו לפני 1966 ב- 10 מפעלי תעשייה אשר ייצרו פורמלדהיד או השתמשו בחומר לצורך ייצור מוצרי פלסטיק, לוחות דקורטיביים, סרטי צילום או לבידים. בדו"ח קודם ממחקר זה, אשר כלל נתונים ממקרי מוות מסרטן עד 1994, החוקרים הראו שהסיכון למות מלוקמיה (במיוחד לוקמיה מיאלואידית) גדל ככל שגברה החשיפה לפורמלדהיד.

בדו"ח זה, הכולל מעקב ממוצע של כ- 40 שנה, החוקרים מצאו קשר סטטיסטי מובהק בין מקרי מוות מסרטן הדם והלימפה וחשיפה מוגברת לחומר. העובדים בעלי החשיפה הגבוהה ביותר היו בעלי 37% סיכון מוגבר למות בהשוואה לאלו עם מינימום חשיפה. הדבר מייצג סיכון מוגבר למות ממספר סוגי סרטן, כולל לימפומה ע"ש הודג'קין, מיאלומה נפוצה, ולוקמיה מיאלואידית – הסוג שנקשר הכי הרבה לחשיפה לכימיקלים.

במחקר זה, הסיכון למות מלוקמיה מיאלואידית היה 78% יותר גבוה בקרב עובדי תעשייה עם החשיפה הגבוהה ביותר בהשוואה לאלו עם מינימום חשיפה. סיכון נוסף למות מ- לוקמיה מיאלואידית דווח גם בין פתולוגים, עובדים בתעשיית החניטה, ובעלי מקצוע אחרים שיש בעבודתם חשיפה מוגברת לפורמלדהיד. הרמה הגבוהה ביותר של סיכון מוגבר למות מלוקמיה מיאלואידית במחקר זה נמדדה בתחילת המחקר, ומאז היא יורדת בהתמדה. מקורה של מגמה זאת יכול להיות מקרי, אך החוקרים הבחינו במגמה דומה לגבי חומרים אשר נודעו כמחוללי לוקמיה, מיידית לאחר החשיפה.

"אנו יודעים שמספר קבוצות של בעלי מקצוע החשופים לחומר ברמות המקסימליות הם בסיכון גבוה, אך העדויות מן המחקרים לגבי עובדים בתעשייה שאצלם תבנית החשיפה פחות חד משמעית, היו סותרות. העובדה שאנחנו רואים רמות גבוהות מן הרגיל במחקר זה בקרב עובדי תעשייה, שהיא הקבוצה הגדולה ביותר ועם החשיפה הגבוהה ביותר, היא ניכרת." אמרה ד"ר בין פרידמן.

בהתבסס על הנתונים הקיימים, חוקרים לא יכלו לזהות מנגנון אודות הדרך בה תאי דם לבנים עלולים להפוך לוקמיים בעקבות חשיפה לחומר, מכיוון שאין עדות ישירה לכך שהחומר מזיק לתאים במוח העצם. יחד עם זאת, מחקרים בבני אדם אשר שאפו את החומר הציגו רמות גבוהות יותר של נזק לכרומוזומים שלהם בסוג מסוים של תאי דם לבנים בהשוואה לרמות בקרב אנשים אשר לא נחשפו לחומר. למרות שהרלבנטיות להתפתחות לוקמיה של נזק כרומוזומלי זה לתאי דם לבנים בוגרים אינה ברורה, חומרים אשר גורמים ללוקמיה ידועים גם כקשורים לליקויים כרומוזומליים בתאי דם היקפיים בבני אדם.

מחקר זה הוא הראשון המדווח על קשר סטטיסטי מובהק בין חשיפה לחומר כימי וסיכון מוגבר למות מ- לימפומה ע"ש הודג'קין. למרות שהוא מבוסס על מספר נמוך של מקרי מוות, הממצא מצדיק מחקר נוסף.