שלשול
באדיבות אמיר לזימי מנהל המיזם
—
עודכן לאחרונה
02/05/2010 08:04
שלשול הוא הגברת התכיפות של היציאות או ירידה בצורת היציאות (התרופפות היציאה). למרות ששינויים בתכיפות ובצורה של היציאות יכולים להתרחש בנפרד, הרי שפעמים רבות שלשולים מתרחשים ביחד.
מהו שלשול?
יש להבחין בין שלשול לבין ארבעה מצבים אחרים. המצבים האחרים אמנם יכולים להתלוות לשלשול, אך בדרך כלל יש להם גורמים שונים וטיפולים שונים. מצבים אלה הם:
- חוסר התאפקות – חוסר היכולת לשלוט ביציאות, למשל עד להגעה לשירותים.
- דחיפות רקטלית – דחף חזק מאוד ליציאה, העלול לגרום לחוסר התאפקות.
- התפנות בלתי שלמה – ההרגשה שיש צורך ביציאה נוספת לאחר יציאה, יחד עם קושי להוציא יציאה נוספת בפעם השנייה.
- יציאות המתרחשות מיידית לאחר הארוחות.
כיצד מגדירים שלשול?
ניתן להגדיר שלשול במונחים מוחלטים או יחסיים בהתבסס על התכיפות של היציאות או על מידת הרכות שלהן.
תכיפות היציאות. שלשול מוחלט משמעותו יותר יציאות מן הנורמה. לכן, מכיוון שבקרב אנשים בריאים מספר היציאות המכסימלי ביום הוא כ- 3, הרי ששלשול ניתן להגדרה ככל מספר יציאות הגדול מ- 3. שלשול יחסי פירושו יותר יציאות מן הרגיל. וכך, אם אדם שבדרך כלל יש לו יציאה אחת ביום, מתחילות להיות לו שתי יציאות ביום, אזי יש לו שלשול למרות שמספר היציאות שלו אינו גבוה מ- 3 ביום (כלומר, למרות שאין לו שלשול מוחלט).
מידת הרכות של היציאות. שלשול מוחלט יותר קשה להגדרה על בסיס הרכות של היציאות מאחר ורכות היציאות יכולה להשתנות במידה רבה בקרב אנשים בריאים יחסית לדיאטה שלהם. וכך, אנשים האוכלים יותר ירקות, תהיינה להם יציאות רכות יותר מאשר אלו האוכלים מעט ירקות. יציאות מימיות או רכות מאוד הן תמיד לא נורמליות ונחשבות לשלשול. שלשול יחסי קל יותר להגדרה, בהתבסס על מידת הרכות של היציאות. וכך, לאדם המתחיל לפתח יציאות רכות יותר מן הרגיל יש שלשול, גם אם היציאות שלו הן בגבולות הנורמה מבחינת הרכות שלהן.
מדוע מתפתח שלשול?
בשלשול, היציאות הם בדרך כלל יותר רכות ללא קשר לתכיפות היציאות. רכות זאת – היכולה להשתנות החל מרך למדי ועד למימי – נגרמת על ידי כמות גדולה יותר של מים בצואה. במהלך תהליך נורמלי של עיכול, המזון נשמר נוזלי על ידי הפרשה של כמויות גדולות של מים על ידי הקיבה, המעי הדק העליון, הלבלב וכיס המרה. מזון שאינו מעוכל מגיע למעי הדק התחתון ולמעי הגס בצורה נוזלית. המעי הדק התחתון ובמיוחד המעי הגס, סופגים את המים, והופכים את המזון הלא מעוכל לצואה פחות או יותר מוצקה. כמויות גדולות של מים בצואה יכולות להופיע אם הקיבה ו/או המעי הדק מפרישים יותר מדי נוזלים, אם המעי הדק והמעי הגס אינם סופגים די מים, או אם המזון הנוזלי, הלא מעוכל, עובר מהר מדי דרך המעי הדק והמעי הגס והמים לא מספיקים להיספג. חלק או כל התופעות הנ"ל יכולות להתרחש במקביל.
לדוגמא, וירוסים מסוימים, בקטריות וטפילים יכולים לגרום להפרשה מרובה מדי של נוזל, בין אם על ידי זיהום הריפוד הפנימי של המעי הדק (זיהום הממריץ הפרשת מים), או על ידי יצירת רעלנים (חומרים כימיים) הממריצים את הריפוד הפנימי להפריש נוזלים, ללא זיהום. זיהום המעי הדק ו/או המעי הגס יכול להגביר את מהירות המעבר של המזון במערכת העיכול, מה שמפחית את הזמן לספיגה של המים. מצבים אחרים, כגון קוליטיס קולגנזית, עלולים לבלום את היכולת של המעי הגס לספוג מים.
שלשול מתחלק בדרך כלל לשני סוגים: שלשול חריף ו- שלשול כרוני.
- שלשול חריף נמשך מספר ימים בודדים עד שבוע.
- שלשול כרוני ניתן להגדרה בכמה דרכים, והוא בדרך כלל נמשך יותר מ- 3 שבועות.
חשוב להבחין בין שלשולי חריף ושלשול כרוני מאחר ויש להם גורמים שונים, הם דורשים בדיקות שונות וטיפול שונה.
מהם הגורמים הנפוצים לשלשולים חריפים?
הגורמים הנפוצים ביותר לשלשול כרוני הוא זיהום – ויראלי, בקטריאלי או של טפילים. בקטריה יכולה גם לגרום להרעלת מזון חריפה. גורם חשוב שלישי לשלשול חריף הינו התחלת הטיפול בתרופה חדשה.
דלקת ויראלית של מערכת העיכול (Viral gastroenteritis)
דלקת ויראלית של מערכת העיכול (הקיבה והמעי הדק) היא הגורם הנפוץ ביותר של שלשול חריף. התסמינים של דלקת ויראלית של מערכת העיכול (בחילות, הקאות, כאבי בטן ושלשול) נמשכים בדרך כלל בין 48 ל- 72 שעות. שלא כמו זיהום בקטריאלי של המעי הדק והמעי הגס, לסובלים מדלקת ויראלית של מערכת העיכול אין בדרך כלל דם או מוגלה בצואה, ואין להם חום (או שיש להם חום נמוך בלבד).
דלקת ויראלית של מערכת העיכול יכולה להופיע באופן ספורדי או כמגיפה. שלשול ספורדי נגרם בדרך כלל כתוצאה ממספר וירוסים ומועבר כנראה במגע. הגורם הנפוץ ביותר לשלשול מגפתי (למשל על גבי אוניית נוסעים) הוא זיהום במשפחה של וירוסים הידועים כ- caliciviruses, שבהם הנפוץ ביותר הוא norovirus. משפחת וירוסים זו מועברת באמצעות מזון שהוכן על ידי אדם נגוע או באמצעות מגע בין אנשים.
הרעלת מזון
הרעלת מזון היא מחלה קצרה הנגרמת על ידי רעלנים המיוצרים על ידי בקטריה. הרעלנים יוצרים כאבי בטן (עוויתות) והקאות, וכן גורמים למעי הדק להפריש כמויות גדולות של מים, מה שמוביל לשלשול. התסמינים של הרעלת מזון נמשכים בדרך כלל פחות מ- 24 שעות. בחלק מן הבקטריות, הרעלנים נותרים במזון לפני האכילה, בעוד בבקטריות אחרות הרעלנים נוצרים במעיים, לאחר אכילת המזון.
התסמינים מופיעים בדרך כלל תוך מספר שעות אחרי בליעת מזון שהבקטריה יצרה בו את הרעלנים. לתסמינים לוקח יותר זמן להופיע אם הרעלנים נוצרו במעיים. במקרה האחרון התסמינים מופיעים לאחר 7 עד 15 שעות.
סטפילוקוקוס אראוס (Staphylococcus-aureus) הוא דוגמא של בקטריה המייצרת רעלנים במזון לפני האכילה. בדרך כלל, מזון המזוהם בסטפילוקוקוס אראוס (לדוגמא סלטים, בשר או סנדוויצ'ים עם מיונז) נותר בטמפרטורת החדר ללא קירור במהלך הלילה. הבקטריה מתרבה במזון ויוצרת רעלנים.
"שלשול נוסעים" (Traveler's diarrhea)
ישנם מינים רבים של חיידקי אי.קולי. רובם נמצאים באופן נורמלי במעיים ואינם פתוגניים (אינם גורמי מחלה). עם זאת, הם יכולים לגרום למחלות מחוץ למעיים, לדוגמא במערכת השתן (היכן שהם גורמים לזיהום בדרכי השתן או בכליות) או בדם (אלח-דם).
עם זאת, מינים מסוימים של חיידקי אי.קולי הם פתוגניים. הם גורמים לשלשול בין אם על ידי ייצור רעלנים (ETEC) או על ידי פלישה וזיהום המעטה הפנימי של המעי הדק והמעי הגס וגורמים לדלקת המעי הדק או המעי הגס (EPEC). שלשול נוסעים נגרם על ידי מין ETEC של אי.קולי המייצר רעלן הגורם לשלשול.
תיירם המבקרים בארצות בעלות אקלים חם והיגיינה ירודה (מכסיקו, חלקים מאפריקה ועוד) יכולים לחטוף ETEC על ידי אכילת מזון נגוע, כגון פירות, ירקות, פירות ים, בשר נא, מים, וקוביות קרח. רעלנים הנוצרים על ידי ETEC גורמים להתפרצות פתאומית של שלשול, כאבי בטן, בחילות ולעיתים הקאות. תסמינים אלה מופיעים בדרך כלל 3 עד 7 ימים לאחר ההגעה וחולפים עם תום 3 ימים. לעיתים, חיידקים אחרים או טפילים עלולים לגרום לשלשולים אצל נוסעים. במקרים אלה השלשול נמשך יותר מ- 3 ימים.
דלקת בקטריאלית של המעי הגס והדק
חיידקים גורמי מחלות פולשים בדרך כלל למעי הדק ולמעי הגס וגורמים לדלקת בקטריאלית, המתאפיינת בהופעה של דם או מוגלה בצואה, כאבי בטן ושלשולים. החידק Campylobacter-jejuni הוא החידק הנפוץ ביותר הגורם לדלקת בקטריאלית של המעי הגס והדק בארה"ב. חיידקים אחרים כוללים Shigella, סלמונלה, ו- EPEC. חיידקים אלה בדרך כלל מופיעים כתוצאה משתיית מים נגועים או אכילת מזון נגוע, כגון ירקות, עוף ומוצרי חלב.
דלקת המעי הדק והגס הנגרמת על ידי החידק Clostridium-difficile היא נדירה שכן היא נגרמת בדרך כלל על ידי טיפול אנטיביוטי. זוהי הדלקת הנפוצה ביותר הנגרמת בבתי חולים וגורמת לשלשול. היא תוקפת גם אנשים שלא היו בבתי חולים ולא נטלו אנטיביוטיקה.
חידק אי.קולי מסוג O157:H7 מייצר רעלן הגורם לדלקת המלווה בדם. ידועה התפרצות של דלקת המלווה בדם בארה"ב כתוצאה מאכילת בשר טחון בהמבורגרים. כ- 5% מן הנדבקים בסוג זה של חידק אי.קולי, במיוחד ילדים, עלולים לפתח תסמונת בשם hemolytic uremic syndrom (HUS), העלולה לגרום לאי תפקוד כליות.
טפילים
זיהומים על ידי טפילים אינם גורמים נפוצים לשלשול בארה"ב. זיהום ב- Giardia-lamblia מתרחשת בקרב אנשים המטפסים על הרים או נוסעים לחו"ל, והיא מועברת על ידי שתיית מים נגועים. בדרך כלל אין בה דם או מוגלה, ויש מעט חום. זיהום באמבה (דיזנטריה אמבית) מתרחשת בדרך כלל בעת טיולים במדינות לא מפותחות, ויש בה דם או מוגלה בצואה וכן חום.
Cryptosporidium הוא טפיל הגורם לשלשולים המופץ באמצעות מים נגועים, שכן הוא עמיד בכלור. Cyclospora הוא טפיל הגורם לשלשולים הקשור בפטל נגוע מגואטמלה.
תרופות
שלשול הנגרם כתוצאה מתרופות הוא נפוץ מאוד מאחר ותרופות רבות גורמות לשלשול. השלשול מתחיל קרוב לנטילת התרופה. התרופות הגורמות לשלשול כוללות נוגדי חומצה ותוספי מזון הכוללים מגנזיום. סוגים אחרים של תרופות הגורמות לשלשולים כוללים:
- תרופות לא סטרואידיות אנטי דלקתיות (NSAIDs)
- אנטיביוטיקה
- תרופות לשליטה בהפרעות קצב
- תרופות נגד לחץ דם גבוה.
מספר דוגמאות לתרופות ספציפיות הגורמות לשלשול:
- misoprostol (Cytotec)
- quinidine (Quinaglute, Quinidex)
- olsalazine (Dipentum) colchicine (Colchicine)
- metoclopramide (Reglan)
- cisapride (Propulsid, Motilium).
