צהבת בהריון

רוב המחלות שהוזכרו לעיל יכולות להשפיע על נשים בהריון, אך ישנם גורמים נוספים של צהבת הספציפיים להריון.

קוליטיס בהריון.  Cholestasis בהריון הינו מצב לא נפוץ שמתרחש אצל נשים בהריון בזמן השליש השלישי. ה- Cholestasis בדרך כלל מלווה על ידי גרד אך רק לעיתים רחוקות גורם לצהבת. הגרד יכול להיות חמור אך ישנו טיפול (חומצה אורסודאוקסיכולית). נשים בהריון עם Cholestasis נמצאות בדרך כלל במצב טוב אך הן יכולות להיות בסיכון גבוה יותר לפתח אבני מרה, אך לעובר יש כנראה סיכון מוגבר למומים התפתחותיים. Cholestasis בהריון יותר נפוץ בקרב קבוצות מסויימות, במיוחד בסקנדינביה ובצ'ילה, והמחלה נוטה להופיע בכל הריון נוסף. ישנו גם קשר בין Cholestasis בהריון ל-  Cholestasisהנגרם על ידי נטילת כדורי אסטרוגן, וההנחה המחקרית היא שרמות האסטרוגן הגבוהות בזמן ההריון אחראיות ל- Cholestasis בהריון.

רעלת הריון. רעלת הריון, שבעבר נקראה הרעלת דם (toxemia), היא מחלה המתרחשת בחצי השני של ההריון ומערבת כמה מערכות בגוף כולל הכבד. היא יכולה לגרום ללחץ דם גבוה, אגירת נוזלים ונזק לכליות וכן אנמיה ומספר מופחת של טסיות דם בגלל הרס של תאי דם אדומים וטסיות דם. המחלה גורמת לנזק לעובר לעיתים קרובות. למרות שרמת הבילירובין בדם ברעלת הריון מוגבהת, היא בדרך כלל מוגבהת מעט וצהבת אינה שכיחה. הטיפול ברעלת הריון בדרך כלל כרוך ביילוד כמה שיותר מהר אם העובר מפותח.

השתמנות הריונית חריפה של הכבד (Acute fatty liver of pregnancy או AFLP). AFLP הינו סיבוך מאוד רציני בהריון שסיבותיו לא ידועות, והוא מקושר לעיתים קרובות עם רעלת הריון. המצב מתרחש מאוחר בהריון וגורם לכשל בכבד. המצב כמעט תמיד הפיך על ידי לידה מיידית.  ישנו סיכון מוגבה של מוות העובר. צהבת שכיחה אך לא תמיד קיימת עם AFLP. הטיפול בדרך כלל כרוך בלידה מיידית.

צהבת היילוד היא צהבת שמתחילה אצל התינוק בכמה ימים הראשונים לאחר הלידה. (צהבת הנוכחת בזמן הלידה מצביעה על גורם רציני יותר לצהבת). למעשה רמות הבילירובין בדם עולות כמעט אצל כל התינוקות בימים הראשונים לאחר הלידה, וצהבת מופיעה אצל יותר ממחציתם. אצל כל התינוקות חוץ ממעטים העליה והצהבת מייצגות תופעה פיזיולוגית נורמלית שלא מובילה לבעיות.

הגורם לצהבת פיזיולוגית נורמלית מובן היטב. בזמן החיים ברחם, תאי הדם האדומים של העובר מכילים סוג של הימוגלובין השונה מההימוגלובין לאחר הלידה. כאשר התינוק נולד הגוף שלו מתחיל להרוס במהירות את תאי הדם האדומים המכילים את ההימוגלובין העוברי ומחליף אותם בתאי דם המכילים הימוגלובין של מבוגרים. תהליך זה מציף את הכבד עם בילירובין המגיע מההימוגלובין העוברי מתאי הדם שנהרסים. הכבד של הרך הנולד אינו מפותח והיכולת שלו לעבד ולסלק את הבילירובין היא מוגבלת. כתוצאה של זרם הכמויות הגדולות של הבילירובין וחוסר הבגרות של הכבד, הבילירובין מצטבר בדם. תוך שניים או שלושה שבועות, הרס תאי הדם האדומים מפסיק, הכבד מתבגר ורמות הבילירובין חוזרות לנורמה.

ישנה תסמונת בלתי שכיחה נוספת הקשורה לצהבת היילוד, הנקראת צהבת הנקה או צהבת חלב אם. בתסמונת זו הצהבת כנראה נגרמת או לפחות מודגשת על ידי הנקה. למרות שהגורם לסוג זה של צהבת אינו ידוע, משערים שקיים משהו בחלב האם שמוריד את היכולת של הכבד לעבד ולסלק את הבילירובין. בצהבת ההנקה רמות הבילירובין עולות ומגיעות לרמות שיא בכמעט שבועיים, נשארות גבוהות כשבוע ויורדות לרמה נורמלית במשך מספר שבועות או חודשים. זמנים אלה של העלייה בבילירובין וצהבת שונים מצהבת פיזיולוגית רגילה שתוארה קודם ומאפשרים להבדיל בין שני הגורמים של הצהבת. החשיבות האמיתית של הצהבת הארוכה יותר המקושרת לצהבת חלב אם היא שהיא מעלה את האפשרות שקיים גורם רציני יותר לצהבת אותו צריך למצוא, למשל, אטמות מרה. צהבת הנקה לבדה בדרך כלל לא גורמת בעיות עבור הילוד.

צהבת פיזיולוגית וצהבת הנקה בדרך כלל לא גורמות בעיות עבור התינוק; אך ישנו חשש שעליה גבוהה או ממושכת ברמות הבילירובין הלא מצומד (סוג הבילירובין שלא מצומד לחומצה הגלוקורונית והסוג העיקרי של הבילירובין הקיים בצהבת פיזיולוגית וצהבת הנקה) ייגרמו לנזק נוירולוגי אצל התינוק. לכן כאשר רמות הבילירובין הלא מצומד גבוהות או ממושכות בדרך כלל מתחילים בטיפול כדי להוריד את רמות הבילירובין. יכולים להתחיל בטיפול מוקדם יותר אצל תינוקות הנולדים לפני הזמן מפני שלוקח יותר זמן עבור הכבד שלהם להתפתח והסיכון לרמות בילירובין גבוהות יותר וממושכות יותר הוא גבוה יותר. הטיפול כרוך בפוטותרפיה (טיפול באור) עם אור שמש טבעי או מלאכותי, ואם הפוטותרפיה לא עובדת, עם החלפת דם בה הדם של התינוק מוחלף בדם נורמלי מתרומות דם.

צריך להבדיל בין הטבע השפיר של אלרגיות פיזיולוגיות והנקה ובין מחלה המוליטית של הילוד, גורם המסוכן יותר ואפילו מסכן חיים של צהבת הילוד הנגרם על ידי חוסר התאמה של קבוצות דם בין האם והעובר, למשל חוסר התאמה ב- Rh. אי ההתאמה גורמת לתקיפה של הנוגדנים של האם את תאי הדם האדומים ומובילה להמוליזה. למרבית המזל סוג זה של צהבת הוא נדיר הודות לניהול המודרני של הריונות.