כיצד בודקים את מצב העצירות?
באדיבות אמיר לזימי מנהל המיזם
—
עודכן לאחרונה
13/04/2010 07:46
בדיקת ההיסטוריה הרפואית ובדיקה גופנית הן חשובות עבור כל המטופלים הסובלים מעצירות. יש בדיקות רבות שניתן לעבור על מנת להעריך את התופעה. רוב המטופלים צריכים רק מספר בדיקות בסיסיות. הבדיקות האחרות שמורות עבור אנשים הסובלים מעצירות קשה או אלו שאצלם העצירות אינה מגיבה לטיפולים.
היסטוריה רפואית
בדיקה קפדנית של ההיסטוריה הרפואית היא קריטית עבור מטופל הסובל מעצירות, וזאת ממגוון סיבות, ובמיוחד בשל העובדה שהדבר מאפשר לרופא להגדיר את סוג העצירות. הדבר מדריך את האבחון ואופן הטיפול. לדוגמא, אם היציאות מלוות בכאבים, הרופא יודע לחפש בעיות בפי הטבעת, כגון היצרות בסוגר או פיסורה. אם הבעיה היא צואה מועטה, יש כנראה מחסור בסיבים בדיאטה. במידה והמטופל סובל מהתאמצות משמעותית, עלולה להיות בעיה בריצפת האגן.
ההיסטוריה הרפואית גם מגלה לרופא תרופות ומחלות העלולות לגרום לעצירות. במקרים אלה, ניתן להחליף את התרופות ולטפל במחלות.
בדיקת ההיסטוריה של הדיאטה של המטופל עשויה לדרוש מן המטופל לנהל יומן במשך שבוע או שבועיים ובו רישום של כל מה שהוא אוכל. היומן עשוי לסייע לרופא להמליץ על דיאטה עשירה בסיבים תזונתיים. רישום ביומן עשוי גם לאפשר לרופא להעריך כיצד המטופל מגביר את צריכת הסיבים במהלך הטיפול.
בדיקה גופנית
בדיקה גופנית עשויה לסייע בחשיפת מחלות העלולות לגרום לעצירות. בדיקה רקטלית באמצעות אצבע עשויה לגלות היצרות של הסוגר העלולה להקשות על היציאות. במידה והרופא מגלה מעי גס המלא בצואה דרך דופן הבטן, הדבר מרמז על כך שהעצירות היא חמורה. צואה בחלחולת עלולה לרמז על בעיה בשרירי פי הטבעת או ריצפת האגן.
בדיקות דם
בדיקות דם עשויות להתאים במקרים מסוימים. לדוגמא, בדיקות דם להורמון של בלוטת התריס (לאיתור מצב בו יש מחסור בהורמון זה) ובדיקות דם לסידן (לאיתור מצב בו יש עודף בהורמון מצד בלוטת התריס).
צילום רנטגן של הבטן
כמויות גדולות של צואה במעי הגס ניתנות לזיהוי בצילומי רנטגן פשוטים של הבטן. ככל שמזהים יותר צואה, כך הדבר מרמז על עצירות חמורה יותר.
חוקן בריום
חוקן בריום הוא בדיקת רנטגן שבה בריום נוזלי מוחדר דרך פי הטבעת לצורך מילוי המעי הגס והחלחולת. הבריום מתאר את המעי הגס בצילומי הרנטגן ומגדיר את האנטומיה התקינה או הבלתי תקינה של המעי הגס והחלחולת. גידולים במעי הגס והיצרות הם בין התופעות שניתן לאתר באמצעות בדיקה זאת.
בדיקת מדידה של זמן המעבר במעי הגס
בדיקה המודדת את זמן המעבר של צואה במעי הגס נעשית באמצעות בדיקת רנטגן פשוטה. המטופל בולע גלולות במשך יום או מספר ימים. בתוך הגלולות יש פיסות קטנות של פלסטיק שניתן לראות בצילומי הרנטגן. הגלולות העשויות ג'לטין נמסות ומשחררות של פיסות הפלסטיק למעי הדק. פיסות הפלסטיק עוברות (באותה הדרך בה מזון מתעכל) דרך המעי הדק ולתוך המעי הגס. לאחר 5 או 7 ימים, מבצעים צילום רנטגן של הבטן על מנת לספור את פיסות הפלסטיק שנותרו במקומות השונים במעיים. כתוצאה מספירה זאת ניתן לקבוע האם יש עיכוב במעבר הצואה והיכן הוא מתרחש.
בקרב מטופלים שאינם סובלים מעצירות, אף לא פיסת פלסטיק אחת תישאר במעיים. כאשר מאתרים פיסות פלסטיק בכל רחבי המעי הגס, הדבר מרמז על כך שהשרירים ו/או העצבים בכל רחבי המעי הגס אינם מתפקדים, מה שמאפיין מצב של תסמונת המעי העצל. כאשר פיסות פלסטיק מצטברות בחלחולת, הדבר מרמז על תפקוד לקוי של שרירי ריצפת האגן.
צילום של תהליך מתן צואה (Defecography)
צילום של תהליך מתן צואה הוא גירסה אחרת של בדיקת חוקן בריום. עבור בדיקה זאת, בריום בצורת משחה סמיכה מוחדר לפי הטבעת, ואז מצלמים באמצעות רנטגן את התהליך בו המטופל מוציא את הבריום. הבריום מתאר באופן ברור את פי הטבעת ומדגים את השינויים המתרחשים בשרירים של ריצפת האגן במהלך מתן הצואה. באופן זה, הצילום סוקר את התהליך ומספק מידע אודות בעיות אנטומיות בחלחולת ובשרירי ריצפת האגן.
בדיקות תנועתיות של פי הטבעת והחלחולת (Ano-rectal motility studies)
בדיקות תנועתיות של פי הטבעת והחלחולת, המשלימות את בדיקות הצילום של תהליך מתן צואה, מספקות הערכה של תיפקוד השרירים והעצבים של פי הטבעת והחלחולת. בבדיקה זו מוחדרת דרך פי הטבעת לתוך החלחולת צינורית גמישה, בעלת קוטר של כשמינית האינטש. חיישנים בתוך הצינורית מודדים את הלחצים הנוצרים על ידי השרירים של פי הטבעת והחלחולת. בעוד הצינורית נמצאת במקום, המטופל מבצע מספר תרגילים פשוטים, כגון כיווץ רצוני של שרירי פי הטבעת. בדיקות אלה יכולות לסייע בקביעה האם שרירי פי הטבעת והחלחולת מתפקדים כהלכה. כאשר התפקוד שלהם אינו תקין, נוצרת הפרעה בזרימת הצואה, הגורמת למצב הדומה לתיפקוד לקוי של ריצפת האגן.
בדיקות תנועתיות המעי הגס
בדיקות תנועתיות המעי הגס דומות במובנים רבים לבדיקות התנועתיות של פי הטבעת והחלחולת. במקרה זה מוחדרת צינורית גמישה ודקה, ארוכה מאוד, דרך פי הטבעת ומועברת דרך חלק או כל המעי הגס במהלך בדיקה הנקראת קולונוסקופיה. חיישנים בתוך הצינורית מודדים את הלחצים הנוצרים על ידי ההתכווצויות של שרירי המעי הגס. התכווצויות אלה הן תוצאה של פעילות מתואמת של העצבים והשרירים של המעי הגס. אם הפעילות של העצבים או של השרירים אינה תקינה, דפוס הפעולה של הלחצים במעי הגס לא יהיה נורמלי. בדיקות תנועתיות המעי הגס יעילות ביותר באיתור תסמונת המעי העצל. בדיקות אלה נחשבות לכלי מחקרי, אך הן יכולות לסייע בקבלת החלטות אודות הטיפול בקרב מטופלים הסובלים מעצירות חמורה.
