מהו האבחון והטיפול בגורמים לכאבים בחזה?
באדיבות אמיר לזימי מנהל המיזם
—
עודכן לאחרונה
15/03/2010 08:44
הטיפול בכאבים בחזה תלוי בגורם של הכאבים. פעמים רבות, כאשר המצב מאפשר זאת, סדר הפעולות הוא הסדר הבא: בדיקת ההיסטוריה הרפואית של המטופל, בדיקה גופנית, בדיקות, אבחנה וטיפול. להלן סיכום קצר של מצבים והטיפול בהם.
קיר בית החזה
שבר או חבלה בצלעות
שבר או חבלה בצלעות היא פציעה נפוצה. בין התסמינים:
רגישות במקום הפציעה
לעיתים הרופא יכול למשש את השבר בצלע
הכאב נוטה בדרך כלל להיות כזה שקשה לקחת נשימה עמוקה ולעיתים הכאב בא יחד עם קוצר נשימה
מאחר והשרירים בסביבת הפציעה מתכווצים באופן פתאומי, מופיע כאב עם כל תנועה של החלק העליון של הגוף.
הרופא ירצה לשמוע את החזה על מנת להיות בטוח שאין נזק לריאות. לעיתים יבוצע צילום רנטגן לגילוי חזה אוויר או חבלה בריאות. לא מבצעים צילום רנטגן מיוחד לגילוי שבר בצלעות, מאחר והימצאותו של שבר או היעדרו לא ישפיעו על הטיפול וההחלמה. דגש מיוחד יושם לבטן העליונה, מאחר והצלעות מגינות על הטחול והכבד, ורצוי לבדוק אם לא נגרמה בהם חבלה.
הסיבוך העיקרי של פציעה בצלעות הוא דלקת ריאות. הריאות פועלות כמו מפוח. באופן נורמלי, כאשר אדם נושם, הצלעות נעות החוצה והסרעפת נעה כלפי מטה, מה שמאפשר לאוויר להיכנס אל הריאות. מאחר וקשה לקחת נשימה עמוקה, המנגנון הזה משתנה והריאה שמתחת לפציעה עשויה לא להתרחב מספיק. התוצאה היא בית גידול אפשרי לדלקת ריאות.
טיפול בחבלה בצלעות:
שיכוך כאבים באמצעות תרופה אנטי-דלקתית
לשים קרח מעל האזור הפגוע ומדי פעם בפעם לקחת נשימה עמוקה. מכשיר נשימה הקרוי incentive spirometer יכול לסייע לראות את כמות האוויר שיש לנשום
לא חובשים את הצלעות על מנת למנוע היווצרות דלקת ריאות
חבלות או שברים בצלעות נרפאות תוך 3 עד 6 שבועות.
דלקת סחוס הצלע (Costochondritis)
לעיתים עלולה להתפתח דלקת במפרקים ובסחוס במקום בו הצלעות מתחברות לעצם החזה. הכאב בדרך כלל מחריף עם כל נשימה עמוקה, ויש רגישות שמרגישים כאשר נוגעים בצידי עצם החזה. במידה ויש נפיחות וזיהום, התופעה נקראת תסמונת טיטזה.
הגורם השכיח ביותר לדלקת סחוס הצלע אינו ידוע, כלומר אין הסבר לכאב. גורמים אחרים יכולים להיות טראומה באזור, זיהום (בדרך כלל ויראלי) וכן דאבת השרירים (fibromyalgia).
למרות שהכאב עלול להיות משמעותי, התסמינים חולפים לאחר טיפול שיכול לכלול קומפרסים קרים או חמים ותרופות נוגדות דלקת. כמו במקרים של כאבים אחרים בקיר בית החזה, ההחלמה יכולה לקחת שבועות. חשוב ביותר לנשום נשימות עמוקות על מנת למנוע אפשרות התפתחות של דלקת ריאות.
דלקת הצדר (Pleuritis) או דלקת האדר (Pleurisy)
הריאה גולשת לאורך קיר בית החזה כאשר לוקחים נשימה עמוקה. לשני המשטחים יש ציפוי דק הנקרא צדר, המאפשר גלישה זאת. לעיתים, זיהומים ויראליים עלולים לגרום לדלקת בצדר, ואז במקום שתהיה גלישה חלקה, שני המשטחים משתפשפים האחד כנגד השני, מה שיוצר כאב. כאב זה מתגבר בזמן נשימה עמוקה.
זיהומים ויראליים הם גורם נפוץ לדלקת האדר, למרות שיש זיהומים רבים אחרים, כולל שחפת. מחלות אחרות העלולות לגרום לדלקת בצדר:
מחלות של כלי הדם כגון סרקואידוזיס או זאבת אדמנתית מערכתית
אי ספיקת כליה
דלקת מפרקים שגרונית
סיבוכים לאחר ניתוח
הבדיקה הגופנית יכולה להסתיים ללא ממצא ראוי לציון, ולהראות רק שפשוף פריקרדיאלי (friction rub) מעל אזור דלקת הצדר אם כמות משמעותית של נוזל מטפטפת ממקום הדלקת, הרווח שבין הריאה וקיר בית החזה עלול להתמלא בנוזל, מה שקרוי השתפכות (effusion). כאשר מאזינים בסטטוסקופ, יכולה להיות הפחתה של כמות האוויר הנכנס לתוך הריאה.
צילום חזה בלבד יכול להעריך את מצב רקמת הריאה והימצאותו של נוזל ברווח הנ"ל.
דלקת האדר (או דלקת עטפת הריאות) מטופלת בדרך כלל בתרופה נוגדת דלקת. זה יטפל לעיתים קרובות גם בהשתפכות. אם ההשתפכות היא בכמות רבה וגורמת לקוצר נשימה, עלול להידרש ניקור חזה: מחט מוחדרת לאזור הרווח והנוזל נשאב. .
חזה אוויר (Pneumothorax)
הריאה מוחזקת כנגד קיר בית החזה באמצעות לחץ שלילי בצדר (הקרום המכסה את הריאות). אם האטימה הזו נשברת, הריאה יכולה להתכווץ או להתמוטט (מה שנקרא חזה אוויר). הדבר עלול להיות קשור לפגיעה בצלע, או יכול להתרחש באופן ספונטני. התופעה מתרחשת בדרך כלל בקרב אנשים גבוהים ורזים. גורמי סיכון נוספים כוללים נפחת (מחלת ריאה) או אסתמה. בועות קטנות בריאות יכולות להתפוצץ ולגרום לזליגת האוויר אשר שוברת את הלחץ השלילי.
התופעה מתחילה בכאב חד בחזה ביחד עם קוצר נשימה, ללא מחלה או סימנים קודמים. הבדיקה הגופנית מגלה כניסת אוויר מופחתת לריאות בצד הפגוע. האבחון מאושש על ידי צילום רנטגן.
הטיפול תלוי באחוז הריאה שהתמוטט. אם הכמות נמוכה והסימנים החיוניים הם יציבים עם רמת חמצן נורמלית, ניתן לאפשר לריאה לחזור למצבה הטבעי תוך ניטור קבוע של המצב. במידה וההתמוטטות גדולה, יתכן וצריך יהיה להחדיר קנה לצדר על מנת לשאוב את האוויר החוצה ולהחזיר את הלחץ השלילי. לעיתים נדרשת בדיקת אנדוסקופיה של הצדר על מנת לנסות לאתר את בועת האוויר ולסתום אותה.
שלבקת חוגרת (Shingles)
הפריחה של שלבקת חוגרת נגרמת על ידי אותו וירוס הגורם לאבעבועות רוח. כאשר הוירוס נכנס אל הגוף, הוא מתיישב בצורתו הרדומה בשורשי העצבים של עמוד השדרה, והוא מתעורר לחיים שנים אחר כך. הפריחה ניתנת לאבחון בכך שהיא עוקבת אחר שורש העצב כאשר הוא עוזב את הגב ומסתובב לקדמת החזה, אך אינו עובר את קו האמצע.
ברגע שמופיעה הפריחה, האבתנה היא יחסית קלה עבור הרופא. לרוע המזל, הכאב של שלבקת חוגרת עלול להתחיל מספר ימים לפני הופעת הפריחה, מה שעשוי להיות לבלבל הן למטופל והן לרופא, מאחר והכאב והצריבה נראים חמורים בהשוואה לתוצאות הבדיקה הגופנית.
הטיפול בשלבקת חוגרת כולל תרופות אנטי ויראליות כגון Zovirax בשילוב משככי כאבים. מאחר והדלקת היא בעצב, הכאב יכול להיות חמור. חלק מן המטופלים עלולים לפתח כאב עצבי (postherpetic neuralgia) או כאב כרוני כתוצאה מן הדלקת בעצב. הכאב עלול להימשך זמן רב אחרי שהדלקת חלפה. קיימות שיטות שונות של טיפול, החל ממשככי כאבים ועד לניתוח.
הריאה
דלקת ריאות
דלקת ריאות
דלקת ריאות יכולה לגרום להצטברות נוזלים בחלק מרקמת הריאה, המפחית את היכולת של הריאה להעביר חמצן מן האוויר אל מחזור הדם.
להלן תסמיניה של דלקת ריאות:
חום
צמרמורות
חולשה
יתכן ויופיעו גם:
שיעול
קוצר נשימה
היווצרות ליחה.
במקרה של דלקת ריאות הכאב הוא אדרי, ומכאיב במיוחד בעת נשימה עמוקה.
הבדיקה הגופנית עלולה לגלות שלחולה יש סימנים חיוניים לא נורמליים, שאינם מתאימים לדלקת. קצב הדופק והנשימה עלולים להיות גבוהים. יתכן ויופיע חום גבוה. האזנה לריאות עלולה לגלות כניסת אוויר מופחתת למקום הפגוע, כולל קולות פיצוח וצפצופים הנגרמים בשל הדלקת וההיצרות של הסימפונות.
צילום חזה עשוי לסייע לאבחון, למרות שלעיתים צילום הרנטגן מפגר ביום או יומיים לאחר הממצאים הקליניים. ניתן לבצע בדיקות דם על מנת להעריך את החומרה של המחלה, כולל ספירת תאי דם לבנים (ספירה גבוהה במידה ניכרת או ערכים נמוכים מדי עלולים להצביע על מחלה חמורה יותר) ובדיקת רמת הגז בדם עשויה לסייע להעריך את תפקוד הריאה.
דלקת ריאות יכולה להיגרם על ידי טחרוס או חיידק. אם הגורם הוא חיידק, הדלקת מטופלת עם אנטיביוטיקה (דרך הפה, אוו באינפוזיה דרך הווריד בבית החולים). בריאותו הכללית של המטופל וההיסטוריה הרפואית שלו עשויים להדריך את הרופא בהחלטתו האם נדרש טיפול בבית החולים או בבית.
תסחיף ריאתי (Pulmonary embolism)
קריש דם הנכנס לריאה עלול להיות קטלני ותמיד יש לשקול אבחנה זאת כאשר מטופל מגיע לרופא ומתלונן על כאבים בחזה.
בעוד יש סימנים קלאסיים לתסחיף ריאתי של כאב אדרי בחזה, קוצר נשימה ושיעול עם דם, הרי שברוב המקרים הסימנים הרבה יותר מתונים וניתן להתבלבל באבחנה בקלות.
גורמי סיכון של תסחיף ריאתי כוללים:
חוסר פעילות במשך זמן רב, כגון בנסיעה ארוכה במטוס או במכונית
ניתוח או שבר בעצם לאחרונה
שימוש בגלולות למניעת הריון
הריון.
קרישיות יתר (Thrombophilia) מורכבת מאוסף של הפרעות קרישה המהוות גורמי סיכון לתסחיף ריאתי עבור הסובלים מהן.
תסחיף ריאתי מתחיל בעורק או וריד במקום כלשהו בגוף, בדרך כלל ברגליים, אך הוא יכול להתחיל באגן הירכיים, בזרועות, או בכלי הדם העיקריים בבטן. כאשר נוצר קריש דם, יש לו פוטנציאל להשתחרר ולהפוך לסחיף ולזרום במורד מחזור הדם, חזרה אל הלב. הוא יכול לעבור דרך הלב לתוך מערכת מחזור הדם הקטן, ובסופו של דבר להיתקע בהסתעפויות עורק הריאה ולעצור את אספקת הדם אל חלק מן הריאה. ההפחתה בזרימת הדם אינה מאפשרת לדם לאסוף מספיק חמצן בריאות, והחולה יסבול בעקבות זאת מקוצר נשימה.
התלונות הנפוצות כוללות:
כאב אדרי בחזה כתוצאה מן הריאה המודלקת
ליחה עם דם
קוצר נשימה.
המטופל עלול גם ללקות בחרדה והזעה מוגברת.
אם הסחיף גדול, אחת התופעות הראשונות יכולות לכלול גם התעלפות.
תלוי בגודל הסחיף ובכמות רקמת הריאה שבסיכון, החולה עלול להיות במצב קריטי עם סימנים חיוניים בלתי נורמליים או נורמליים. הבדיקה הגופנית עלולה שלא לסייע, והאבחנה נעשית על סמך חשד קליני בהתבסס על ההיסטוריה הרפואית וגורמי הסיכון.
האבחנה יכולה להתבצע במהירות על ידי בדיקת הדמייה של הריאות או באופן עקיף על ידי איתור סחיף במקום אחר בגוף. השיטה לאבחון תהיה תלויה במצב הספציפי של המטופל, אך קיימים מספר כלים כלליים.
D-dimer היא בדיקת דם היכולה למדוד חומרים המתפרקים מקרישי דם בגוף, אך אינה יכולה להבדיל בין תסחיף ריאתי לבין החלמה של פצע מניתוח או חבורה שנגרמה כתוצאה מנפילה. אם תוצאת הבדיקה שלילית, אזי ניתן בדרך לשלול תסחיף ריאתי.
ניתן לבצע בדיקת הדמייה של הריאות – CT או מיפוי ריאות – על מנת לאתר קריש דם. לכל בדיקה יש יתרונות ומגבלות, והשימוש בבדיקות אלו תלויה במצב הרפואי. אם יש נושאים טכניים המונעים הדמייה של הריאות, ניתן לבצע בדיקת אולטרה סאונד של הגפיים התחתונות על מנת לאתר קריש דם; הרעיון הוא שאם יש תסמינים לתסחיף ריאתי ואותר קריש דם ברגליים, אזי ניתן להגיע למסקנה המתבקשת. לעיתים ניתן לבצע בדיקת MRI של עורקי הריאה.
הטיפול בתסחיף ריאתי הוא בחומרים מונעי קרישה כגון heparin או enoxaparin תחילה, ואז מעבר ל- warfarin לטיפול ארוך טווח. משך הטיפול בדרך כלל הוא בין 3 ל- 6 חודשים.
הריאות והלב עלולים להפסיק לפעול אם הקריש והסתימה גדולים מדי. מעבר לדברים הבסיסיים כמו אספקת חמצן, נוזלים לווריד ותרופות לשמירה על לחץ הדם, ניתן לשקול טיפול טרומבוליטי (או עוצר קרישים). במקרים קיצוניים או נדירים מזריקים חומרים ליטיים (lytic) ישירות לאזור הקריש.
תסחיף ריאתי נחשב תמיד מחלה מסכנת חיים.
