הלב כמקור לכאבים בחזה
באדיבות אמיר לזימי מנהל המיזם
—
עודכן לאחרונה
16/03/2010 09:46
אנגינה והתקף לב (אוטם שריר הלב)
הדאגה הגדולה של כל מטופל וכל רופא הוא שכאבים בחזה מקורם בלב. אנגינה הוא המונח שניתן לכאב המתרחש בגלל היצרות כלי דם המובילים דם לשריר הלב, מה שגורם לירידה בכמות החמצן המסופקת ללב. הדבר יכול לגרום לתסמינים הקלאסיים של לחץ בחזה עם הקרנה לזרוע או לצוואר, וכן קוצר נשימה והזעה מוגברת.
לרוע המזל, רבים האנשים שאצלם לא מופיעים התסמינים הקלאסיים, והכאב קשה להגדרה – ובחלק אחר של האנשים הכאב כלל אינו מופיע. במקום אנגינה או לחץ טיפוסי בחזה, יכולים להופיע אצלם קשיי עיכול, קוצר נשימה או עייפות וחולשה. נשים וקשישים נמצאים בסיכון של הופעת תסמינים לא טיפוסיים.
אם אחד מכלי הדם (עורק הלב) נסתם לחלוטין, אזי השריר אליו הוא מספק דם נמצא בסיכון של מוות. זהו התקף לב או אוטם שריר הלב. ברוב המקרים, כאב זה הוא חזק יותר מאשר אנגינה רגילה, אך גם כאן יכולות להיות גרסאות רבות של תסמינים.
האבחון של אנגינה נעשה על ידי רופא. לאחר שהרופא לומד על ההיסטוריה הרפואית של המטופל ומעריך את גורמי הסיכון הפוטנציאליים, נשללת או מתקבלת האבחנה. במידה והאבחנה האפשרית היא אנגינה, השלב הבא עשוי להיות בדיקת אלקטרוקרדיוגרמה (EKG) ובדיקות דם.
ניתן למדוד אנזימים מסוימים במחזור הדם כאשר שריר הלב ניזוק. אם כימיקלים אלה אינם מצויים בדם, יש לשקול לבצע בדיקות הדמייה של הלב באחת ממגוון הצורות הקיימות, על בסיס ההיסטוריה הרפואית של המטופל:
בדיקה במאמץ, שבה מבוצעת אלקטרוקרדיוגרמה תוך כדי מאמץ גופני
בדיקת אקו (אולטראסאונד) של מבנה ותפקוד הלב
בדיקת אנגיוגרפיה כלילית, שבה CT עורך הדמייה של כלי הדם של הלב
צנתור, בה מחדירים צנתר דרך כלי דם מרכזי אל הלב ומבוצעת הדמייה של כלי הדם על מנת לגלות חסימות
המטרה של האבחון של אנגינה היא להחזיר לשריר הלב אספקת דם סדירה לפני שמתרחש התקף לב ויחד איתו נזק קבוע לשריר הלב. מלבד מזעור גורמי הסיכון באמצעות מעקב אחר לחץ הדם, רמות הכולסטרול והסוכר והפסקת עישון, ניתן להשתמש בתרופות על מנת לייעל את תפקוד הלב (לדוגמא, חוסמי בטא), לשם הרחבת כלי הדם (לדוגמא, ניטרוגליצרין) ולשם דילול הדם על מנת למנוע קרישי דם (לדוגמא, אספירין).
התקף לב חמור (אוטם שריר הלב) מהווה מצב חירום אמיתי, שכן חסימה מוחלטת של אספקת הדם תגרום למותו של חלק משריר הלב וליצור צלקת במקומו. הדבר מפחית את היכולת של הלב לשאוב דם ולענות על צרכי הגוף. כמו כן, שריר לב שניזוק עלול להיפגע עוד יותר בקלות רבה ויכול לגרום להפרעות חשמליות כמו פרפור חדרים, מצב שבו הלב אינו יכול לפעום בקצב מתואם. זהו הגורם למוות פתאומי בהתקף לב. הגורם להתקף לב חמור התפקעות של רובד כולסטרול בעורקי הלב. הדבר גורם להיווצרות קריש דם האוטם את העורק.
הטיפול בהתקף לב כולל החזרת אספקת הדם באופן המהיר ביותר. האפשרויות הן: שימוש בתרופה כמו TPA או TNK לשם המסת קריש הדם או צנתור לב דחוף תוך שימוש בבלון על מנת לפתוח את האזור החסום והשארתו פתוח על ידי סטנט (stent).
ניתוח מעקפים הוא אפשרות במקרה ובו יש מחלת לב כלילית מפוזרת, שאינה ניתנת לריפוי על ידי שתי האפשרויות הנ"ל.
דלקת קרום הלב (Pericarditis)
הלב נמצא בתוך כיס הקרוי קרום הלב (pericardium). כמו במקרה של דלקת האדר, קרום הלב יכול ללקות בדלקת ולגרום לכאב. בניגוד לאנגינה, כאב זה נוטה להיות חד, וזאת בגלל שקרום הלב משתפשף כנגד השכבות החיצוניות של הלב.
הגורם השכיח ביותר לדלקת קרום הלב היא מחלה ויראלית או לא ידוע. מחלות דלקתיות של הגוף (דלקת פרקים שגרונית או זאבת מערכתית אדמנתית(, אי ספיקת כליות וסרטן הן מחלות אחרות אשר יכולות לגרום לדלקת קרום הלב. גם טראומה, ובמיוחד פציעה מגלגל ההגה במכונית, עלולה לגרום לדלקת קרום הלב.
הכאב בדלקת קרום הלב הוא חזק, חד, נוטה להתגבר במצב שכיבה, ונוטה לשכוך כאשר הגוף נוטה קדימה. מאחר והכאב עלול להיות כל כך חריף, ועלול להקרין על היד או הצוואר, וכן ליצור קוצר נשימה מסוים, לעיתים קל להתבלבל בינו לבין כאב הנגרם כתוצאה מאנגינה, תסחיף ריאתי או קרע באבי העורקים. תסמינים נוספים יכולים לכלול חום וחולשה.
ההיסטוריה הרפואית של המטופל יכולה לסייע באבחון, על ידי חקירה אודות מחלה ויראלית קודמת ושאלות כלליות אודות ההיסטוריה הרפואית. בדיקה גופנית יכולה לגלות קולות חיכוך ושפשוף כאשר מאזינים ללב.
בדיקת א.ק.ג יכולה לגלות שינויים האופייניים לדלקת קרום הלב, אך לעיתים הבדיקה עלולה לחקות מצב של התקף לב חמור. בדיקת אקו יכולה לסייע במידה ויש נוזל בקרום הלב בשילוב עם הדלקת.
תרופה אנטי דלקתית היא התרופה לדלקת קרום הלב.
סיבוך אפשרי של דלקת קרום הלב היא טמפונדה קרדיאלית. לחץ כתוצאה מעודף נוזל המצטבר בקרום הלב יכול להיות כה חזק עד שהוא מפריע לדם לחזור אל הלב. האבחון נעשה על ידי 3 התסמינים הבאים:
לחץ דם נמוך
התנפחות עורקי הצוואר
קולות לב עמומים.
הטיפול כולל החדרת מחט לקרום הלב על מנת לשאוב נוזלים ו/או לפתוח בניתוח חלון בקרום הלב על מנת למנוע הצטברות נוזלים בעתיד.
אבי העורקים וקרע באבי העורקים
אבי העורקים הוא כלי הדם הגדול היוצא מן הלב ומעביר דם אל הגוף. הוא מורכב משכבות של שריר הצריכות להיות חזקות מספיק לעמוד בלחץ הנוצר על ידי פעימות הלב. בחלק מבני האדם, קרע יכול להתרחש באחת השכבות של קיר אבי העורקים, ודם יכול לזרום אל בין שרירי קיר אבי העורקים. התופעה נקראת קרע באבי העורקים ועלולה להיות מסכנת חיים. סוג הקרע והטיפול תלויים במקום בו נוצר הקרע. קרעים מסוג א מתרחשים באבי העורקים העולה, ההולך מן הלב אל קשת אבי העורקים, היכן שיוצאים כלי הדם המספקים דם אל המוח והזרועות. קרעים מסוג ב מתרחשים באבי העורקים היורד.
רוב המקרים של קרעים באבי העורקים מתרחשים כתוצאה מהזנחה בטיפול בלחץ דם גבוה לטווח ארוך. מצבים אחרים כוללים:
תסמונת מרפן
טראומה
הריון
סיבוך מאוחר של ניתוח לב פתוח
הכאב כתוצאה מקרע באבי העורקים תוקף בפתאומיות ובדרך כלל מתואר כדקירה או קריעה. הוא יכול להיות קבוע, או להתגבר עם כל נשימה עמוקה. לעיתים קרובות הוא מקרין אל הגב. הכאב עלול לבלבל וניתן לחשוד שהמדובר בהתקף לב, דלקת הוושט או דלקת קרום הלב.
האבחון מבוסס על ההיסטוריה הרפואית, סקירת גורמי הסיכון, בדיקה גופנית וחשד קליני. הבדיקה הגופנית יכולה להסגיר עיכוב בדופק בכף היד או ברגל כאשר משווים צד אחד של הגוף לצד השני. כמו כן רשרוש חדש בלב עלול להתגלות אם שסתום אבי העורקים היה מעורב בקרע, במקום בו אבי העורקים עוזב את הלב. במידה וכלי דם היוצאים מאבי העורקים מעורבים באזור הקרע, האיברים אליהם הם מספקים דם עלולים להיות בסיכון. תופעות נוספות שניתן לראות במקרים של קרע באבי העורקים הם שבץ ושיתוק. אספקת הדם לכליות ולמעי, כמו גם לזרועות ולרגליים, עלולה להיפגע.
קרעים מסוג א באבי העורקים העולה מטופלים באמצעות ניתוח שבו מוסר החלק של אבי העורקים שניזוק ומוחלף בשתל מלאכותי. לעיתים יש לתקן או להחליף את השסתום במידה והוא ניזוק.
קרעים מסוג ב מטופלים תחילה באמצעות תרופות לטיפול בלחץ הדם על מנת להביאו ולשמור עליו ברמה נורמלית. במקרים רבים מטפלים גם באמצעות תרופות חוסמות בטא ובולמות סידן. אם הטיפול התרופתי נכשל, יתכן ויידרש ניתוח.
במידה ונגרם קרע בכל 3 השכבות של דופן אבי העורקים, זהו מצב חמור מאוד, ויותר מ- 50% מן הסובלים ממצב זה ימותו לפני שיספיקו להגיע לבית החולים. סה"כ שיעור מקרי המוות מקרע באבי העורקים הוא גבוה מ- 80%.
הוושט ודלקת הוושט (Reflux esophagitis)
הוושט הוא קנה שרירי המעביר מזון מן הפה אל הקיבה. הספינקטר התחתון של הוושט (lower esophageal sphincter - LES) הוא רצועה שרירית מיוחדת בקצה התחתון של הוושט הפועל כשסתום על מנת לוודא שתוכן הקיבה לא יחזור חזרה אל הוושט. במידה והשסתום ייכשל בתפקידו, אזי תכנים מהקיבה, כולל מיצי העיכול של הקיבה, יכולים לעלות חזרה ולגרות את הציפוי הפנימי של הוושט. בעוד לקיבה יש מעטה הגנה המגן עליה ממיצים אלה, הרי שהוושט אינו מכיל מנגנוני הגנה כלשהם מפני מיצי העיכול של הקיבה.
דלקת הוושט יכולה להופיע עם הרגשה של צריבה בחזה וכאב בבטן העליונה המוקרן לגרון, ויכול להופיע גם טעם חמוץ בלוע. הכאב יכול להופיע לאחר הארוחות או בלילה, כאשר החולה עובד למצב שכיבה. יכולה להופיע התכווצות משמעותית של שרירי הוושט, והכאב עלול להיות חמור. הכאבים שגורמת דלקת הוושט דומים לכאבים של אנגינה, ולכן קל לבלבל בין שני המצבים.
הבדיקה הגופנית אינה מסייעת בדרך כלל, והאבחון נעשה לעיתים קרובות ללא בדיקות נוספות. לעיתים מבצעים אנדוסקופיה על מנת לראות את הציפוי הפנימי של הוושט והקיבה. כאשר הכאבים קבועים לאורך זמן, הם עלולים לגרום לשינויים טרום סרטניים בתאים של הציפוי הפנימי של החלק התחתון של הוושט. ניתן לבצע מדידה במד לחץ על מנת למדוד את השינויים בלחצים בוושט ובקיבה ולהחליט האם הספינקטר התחתון של הוושט פועל כהלכה. בליעת בריום או גסטוגרף עם ראייה פלואורסצנטית היא סוג של צילום רנטגן שבה נבדקים דפוסי בליעה שונים של הוושט.
הטיפול בדלקת הוושט כולל:
שינויים בדיאטה ובאורח החיים על מנת להגביל את כמות החומצה היכולה לעלות חזרה מן הקיבה.
העלאת ראש המיטה על מנת שכוח המשיכה יסייע לכך שחומצות לא יעלו חזרה אל הוושט.
לאכול ארוחות קטנות.
אלכוהול, תרופות נוגדות דלקת ועישון גורמים לגירויים בקיבה ובוושט, ולכן יש להימנע מהם.
תרופות חוסמות חומצה (כגון Prilosec או Prevacid) יכולות להפחית את כמות חומצת הקיבה המיוצרת, ונוגדי חומצה כגון Maalox או Mylanta יכולים להקל על מצבים של עודף חומציות.
הסיבוכים של דלקת הוושט תלויים בחומרה ובמשך המצב. דלקת כרונית עולוה ליצור שינויים במעטפת הוושט, מה שעלול להוביל לסרטן. הדלקת עלולה גם להעלות חומרים חומצתיים אל הפה ובת הקול, ולגרום לשיעול או צרידות.
דלקת ריאות משאיפה יכולה להיגרם על ידי חומצה וחלקי מזון הנשאבים לתוך הריאה.
כאב בטן מוקרן (Referred abdominal pain)
בעיות בבטן עלולות להיראות כמו כאב המוקרן לחזה, במיוחד אם יש דלקת בסרעפת. גם דלקת בקיבה, בטחול, בכבד או בכיס המרה עלולה להראות סימני כאב לא אופייני ולתלונה של אי נוחות בחזה על ידי המטופל. בדיקה גופנית וכן הזמן שחולף עד שהמחלה מתפתחת מאפשרים אבחון נכון. זוהי גם הסיבה לכך שבבדיקה הרופא בודק את כל הגוף, גם אם התלונה הראשונית היא כאבים בחזה.
באופן דומה, כאב בבטן העליונה עלול להיראות כמו כאב בטן
אוטם שריר הלב בחלק התחתון של הלב עלול להראות סימנים של בעיה במערכת העיכול
דלקת ריאות יכולה להיראות כמו כאב בבטן העליונה, במיוחד אם הדלקת היא בחלק הקרוב לסרעפת
קרע באבי העורקים עלול להופיע עם כאב בחזה ו/או בבטן, תלוי במיקום של הקרע.
