תסמונת עייפות כרונית- CFS
באדיבות אמיר לזימי מנהל המיזם
—
עודכן לאחרונה
21/04/2010 08:55
תסמונת העייפות הכרונית, או CFS, הינה תסמונת מתישה ומסובכת המאופיינת על ידי עייפות עמוקה שלא משתפרת על ידי מנוחה במיטה ועלולה להיעשות גרועה יותר על ידי פעילות פיזית או מנטלית. אנשים עם CFS בדרך כלל מתפקדים ברמה נמוכה ניכרת יותר של פעילות מזו שהיו מתפקדים לפני פריצת המחלה.
בנוסף למאפיינים המרכזיים האלה, מטופלים מדווחים על תסמינים בלתי ספציפים שונים כגון חולשה, כאבי שרירים, פגיעה בזיכרון ו/או בריכוז המנטלי, נדודי שינה ועייפות לאחר מאמץ הנמשכת מעל 24 שעות. במקרים מסויימים CFS יכולה להמשיך במשך שנים. הגורם או הגורמים ל- CFS לא זוהו ואין בדיקות דיאגנוסטיות ספציפיות. מעבר לכך, בגלל שהרבה מחלות כוללות עייפות הגורמת למוגבלות כתסמין, צריך לדאוג לשלול את המחלות הידועות האלה שלעיתים ניתנות לטיפול לפני שקובעים אבחנה של תסמונת עייפות כרונית.
הגדרת תסמונת עייפות כרונית
ויכוחים רבים נערכו סביב השאלה כיצד להגדיר תסמונת עייפות כרונית באופן הנכון ביותר. במאמצים לפתור את הבעיות האלו, פנל בינלאומי של מומחים החוקרים CFS נאסף ב- 1994 כדי לכתוב הגדרה שתעזור לחוקרים הלומדים את המחלה ולרופאים המאבחנים אותה. בתמצית, כדי לקבל אבחנה של תסמונת עייפות כרונית, מטופל צריך לענות על שני קריטריונים:
- להיות בעל עייפות כרונית במשך שישה חודשים או יותר כאשר שללו מצבים רפואיים ידועים אחרים על ידי אבחנה רפואית; וכן
- להיות בעל ארבעה או יותר מהתסמינים הבאים במקביל: נזק בזיכרון לטווח הקצר או בריכוז; כאבי גרון; בלוטות לימפה רגישות; כאבי שרירים; כאבים במפרקים ללא נפיחות או אדמומיות; כאבי ראש בעלי סוג, תבנית או חומרה חדשים; שינה לא מרעננת; ותחושת חוסר נוחות (בחילה) לאחר מאמץ הממשיך מעל 24 שעות.
תסמינים אלו חייבים להמשיך או להישנות במשך שישה חודשים רצופים או יותר של מחלה והם חייבים לא להופיע לפני העייפות.
עבור מידע יותר מפורט לגבי הגדרת תסמונת עייפות כרונית, פנה לסעיף הגדרת ה- CFS.
מצבים רפואיים דומים
ישנן מספר מחלות בעלות טווח תסמינים הדומה לזה של CFS. הם כוללים תסמונת פיברומיאלגיה, myalgic-encephalomyelitis, חולשת עצבים (נויראסתניה), רגישות לחומרים כימיים רבים ומונונוקלאוזיס כרוני. למרות שמחלות אלו יכולות להופיע עם תסמין מרכזי השונה מעייפות, עייפות כרונית בדרך כלל קשורה לכולם.
מצבים אחרים העלולים לגרום לתסמינים דומים
בנוסף, ישנן מחלות רבות המוגדרות קלינית ולרוב ניתנות לטיפול שיכולות לגרום לעייפות. אבחנת המצבים האלה תשלול הגדרת CFS אלא אם כן המצב טופל באופן מספק וכבר לא מסביר את העייפות ואת התסמינים האחרים. אלו כוללים תת פעילות של בלוטת התריס, דום נשימה בזמן השינה ונרקולפסיה, הפרעות דכאוניות רציניות, מונונוקלאוזיס כרוני, הפרעה דו קטבית, סכיזופרניה, הפרעות אכילה, סרטן, מחלות אוטואימוניות, הפרעות הורמונליות*, דלקות אקוטיות מתמשכות, השמנת יתר, שימוש מופרז באלכוהול או בסמים ותגובות לתרופות מרשם.
תסמינים נוספים ל- CFS
בנוסף לשמונה התסמינים העיקריים המגדירים את תסמונת העייפות הכרונית, מספר תסמינים אחרים דווחו על ידי מטופלי CFS. תדירות הופעת התסמינים האלה משתנה מ- 20% עד 50% בקרב המטופלים. הם כוללים כאבי בטן, אי סבילות לאלכוהול, נפיחות, כאבים בחזה, שיעול כרוני, שלשולים, סחרחורות, עיניים יבשות או יובש בפה , כאבי אזניים, דפיקות לב לא סדירות, כאבים בלסת, שרירים תפוסים בבוקר, בחילות, הזעות לילה, בעיות פסיכולוגיות (דיכאון, עצבנות, חרדה, התקפות חרדה), קוצר נשימה, סנסציות בעור, תחושת עקצוצים ואבדן במשקל.
שכיחות CFS
CFS משפיעה על יותר ממיליון איש בארה"ב. ישנם עשרות מיליוני אנשים עם מחלות עייפות דומות שלא עונים לגמרי להגדרת המחקר הנוקשה של CFS.
גורמי סיכון של CFS
- אנשים בכל גיל, מין, קבוצה אתנית וקבוצה סוציואקונומית יכולים ללקות ב- CFS.
- CFS משפיע על נשים פי ארבע מגברים.
- מחקר מצביע על כך ש- CFS שכיח ביותר בקרב אנשים בשנות ה- 40 וה- 50 לחייהם.
- למרות ש- CFS הרבה פחות שכיח בקרב ילדים מאשר מבוגרים, ילדים יכולים לפתח את המחלה, במיוחד בשנות העשרה שלהם.
הגדרת התסמינים של CFS
- CFS מסומן על ידי עייפות קיצונית שממשיכה לפחות חצי שנה; היא אינה תוצאה של כוח מתמשך; אינה נרגעת על ידי מנוחה באופן ניכר וגורמת לירידה ניכרת בפעילות היומית.
- בנוסף לעייפות, CFS כוללת שמונה תסמינים נוספים:
- חוסר נוחות לאחר מאמץ
- שינה לא מרעננת
- פגיעה רצינית בזיכרון/ריכוז
- כאבי שרירים
- כאבים במספר מפרקים
- כאבי ראש מסוג, תבנית או חומרה חדשה
- בלוטות לימפה רגישות בצוואר או בבית השחי
- התסמינים וההשלכות שלהם יכולים להיות קשים. CFS יכול להיות מנטרל כמו טרשת נפוצה, זאבת, דלקת מפרקים שיגרונית, אי ספיקת לב ומצבים כרונים דומים. חומרת המצב משתנה ממטופל למטופל ויכולה להשתנות במשך הזמן אצל מטופל אינדיווידואלי.
אבחנת CFS
- לא קיימים סימנים פיזיים המגדירים CFS
- לא קיימות בדיקות מעבדה ל- CFS
- אנשים הסובלים מתסמיני CFS חייבים להיבדק בזהירות על ידי רופא מפני שמצבים רפואיים ופסיכיאטרים רבים הניתנים לטיפול דומים מאוד ל- CFS. מצבים שכיחים שצריכים לשלול בעזרת היסטוריה רפואית ובדיקות מתאימות כוללים מונונוקלאוזיס, מחלת ליים, מצבים בבלוטת התריס, סכרת, טרשת נפוצה, סוגים שונים של סרטן, דיכאון והפרעה דו קטבית.
- מחקר שנערך על ידי ה- Centers for Disease Control and PreventionCDC)) מראה שאובחנו פחות מ- 20% ממטופלי ה- CFS במדינה.
טיפול ב- CFS
- מאחר ואין תרופה ידועה ל- CFS, הטיפול מכוון להקלת התסמינים ולשיפור התפקוד. בדרך כלל ממליצים על שילוב של תרפיות תרופתיות ולא תרופתיות.
- אין טיפול אחד ויחיד שעוזר לכל מטופלי CFS.
- שינויים בסגנון החיים, כולל הימנעות ממאמץ יתר, הורדת הלחץ, הגבלות בתזונה, מתיחות עדינות ותוספי תזונה בדרך כלל מומלצים בנוסף לטיפול תרופתי כדי לטפל בתסמיני השינה והכאב ותסמינים ספציפיים אחרים.
- פיזיותרפיה תחת השגחה יכולה להיות חלק מהטיפול. אך התסמינים יכולים להחריף בעקבות פעילות פיזית חזקה מדי. מומלצת גישה מאוד מתונה להתעמלות וניהול הפעילות כדי להימנע מפעילות יתר ולמנוע הרעה במצב.
- למרות שרופאים יכולים להסס לתת אבחנה של CFS ממספר סיבות, חשוב לקבל אבחנה נכונה ומדוייקת כדי לקבוע את הטיפול ואת הבדיקות הנוספות.
עיכובים באבחנה ובטיפול בדרך כלל קשורים לתוצאות פחות טובות לטווח הארוך. למשל, המחקר של ה- CDC הראה שלמטופלים שהיה להם CFS שנתיים או פחות יש סיכוי גבוה יותר להשתפר. לא ידוע אם התערבות מוקדמת אחראית לזה אך ככל שמישהו חולה יותר זמן, מהלך המחלה נראה מסובך יותר.
החלמה מ- CFS
- CFS משפיע על כל אחד באופן שונה. אנשים מסויימים עם CFS מרותקים לבית ואחרים משתפרים עד לנקודה בה הם יכולים לחזור לעבודה ולפעילויות אחרות, למרות שהם ממשיכים לחוות את התסמינים.
- אחוזי ההחלמה מ- CFS אינם ברורים. אחוזי השיפור השתנו מ- 8% ועד 63% בסקירת מחקרים מפורסמים מ- 2005, עם חציון של 40% מהמטופלים שהשתפרו במשך המעקב. אך החלמה מלאה מ- CFS יכולה להיות נדירה, עם ממוצע של רק 5% עד 10% הנשארים בהפוגה מלאה.
גורמים אפשריים ל- CFS
- למרות מחקר אינטנסיבי של כמעט 20 שנים, הגורם ל- CFS נשאר בלתי ידוע. סוכנים דלקתיים שונים רבים וגורמים פיזיולוגים ופסיכולוגים רבים נשקלו, והמחקר ממשיך.
- הרבה מהמחקר המתמשך התרכז סביב התפקידים האפשריים של המערכות החיסונית, אנדוקרינית והעצבים ב- CFS. לאחרונה בודקים אינטראקציות של הגורמים האלה.
- גורמים גנטיים וסביבתיים יכולים לקחת תפקיד בהתפתחות ו/או הארכת המחלה, למרות שנדרש עוד מחקר כדי לאשר זאת. ה- CDC משתמש בכלים גנומיים ו- proteomic חדשניים כדי להבין את המקור והיווצרות המחלה.
- CFS אינה נגרמת על ידי דיכאון, אך שתי המחלות בדרך כלל קיימות יחד, ולמטופלים רבים עם CFS אין הפרעות פסיכיאטריות.
