1. מהי השמנת יתר?

הקווים המנחים של המכון האמריקאי לבריאות מסווגים מבוגרים מגיל 20 ומעלה באחת מארבע הקטגוריות הבאות לפי ה- BMI:

בהשוואה לאנשים בקטגוריית המשקל הבריא, אלו עם עודף משקל או השמנת יתר נמצאים בסיכון גבוה יותר למחלות רבות כולל סוכרת, לחץ דם גבוה, מחלות לב וכלי הדם, שבץ, וסוגים מסוימים של סרטן. השמנת יתר מורידה את תוחלת החיים.

2. כמה נפוצה תופעת המשקל העודף והשמנת יתר?

תוצאות הסקר לבריאות ותזונה האמריקאי לשנים 1999-2000 מתארות כי שיעור של 64% מהמבוגרים בארה"ב הם בעלי משקל עודף או השמנת יתר. תוצאות אלה מייצגות עלייה של 8% בהשוואה לסקר הקודם.

קרוב לשליש מהמבוגרים כיום מסווגים כבעלי השמנת יתר. מספר זה מייצג עלייה של 7.6 אחוז מאז שנת 1994. הנתונים מראים כי ל- 31% מהמבוגרים מעל גיל 20 – כמעט 59 מיליון איש – יש BMI של 30 או יותר, בהשוואה ל- 23% בשנת 1994.

בנוסף לכך, אחוז הילדים בעלי עודף משקל ממשיך לעלות. בקרב הילדים ובני הנוער בגילאים 6 עד 19, 15% (כמעט 9 מיליון) הם בעלי עודף משקל על פי נתוני השנים 1999-2000, או פי 3 האחוז משנת 1980.

3. מה גורם להשמנת יתר?

המומחים הסיקו כי הגורם העיקרי להשמנת יתר הוא סגנון חיים לא פעיל וצריכה מופרזת של אוכל עתיר קלוריות:

·                 סגנון חיים לא פעיל – חוקרים גילו קשר חזק בין היעדרות פעילות גופנית והשמנת יתר.

·                 תזונה – תזונה עתירת קלוריות ו/או שומן היא כנראה גורם חשוב להשמנת יתר.

4. מה מדענים גילו על הקשר בין השמנת יתר וסרטן?

בשנת 2001 מומחים הסיקו כי סרטן המעי הגס, סרטן השד (שלאחר הפסקת הווסת), סרטן רירית הרחם, סרטן בכליות וסרטן הושט קשורים להשמנת יתר. חלק מהמחקרים גם דווחו על קשר בין השמנת יתר לסרטן בכיס המרה, בשחלות ובלבלב.

השמנת יתר וחוסר פעילות גופנית כנראה מסבירים 25-30% מסוגי סרטן עיקריים – המעי הגס, השד (שלאחר הפסקת הווסת), רירית הרחם, כליות והוושט.

מניעת עלייה במשקל יכולה להוריד את הסיכון לסוגים רבים של סרטן. מומחים ממליצים לבסס הרגלי אכילה בריאים ופעילות גופנית בשלב מוקדם בחיים כדי למנוע משקל עודף והשמנת יתר. לאנשים שכבר בעלי עודף משקל או השמנת יתר מומלץ להימנע מעלייה נוספת במשקל, ולהוריד במשקל בעזרת תזונה בעלת מעט קלוריות והתעמלות. אפילו ירידה של 5% עד 10% ממשקל הגוף הכולל יכולה לספק יתרונות בריאותיים.

5. כמה אנשים לוקים בסרטן בגלל משקל עודף או השמנת יתר? כמה מהם מתים?

בשנת 2002 כ- 41,000 מקרים חדשים של סרטן בארה"ב שוערו שנגרמו בעקבות השמנת יתר. זאת אומרת שבערך 3.2% מכל מקרי הסרטן החדשים היו קשורים להשמנת יתר.

דיווח עדכני שיער כי בארה"ב 14% ממקרי המוות מסרטן בקרב גברים ו- 20% ממקרי המוות בקרב נשים נגרמו בעקבות משקל עודף והשמנת יתר.

6. האם השמנת יתר מעלה את הסיכון ללקות בסרטן השד?

ההשפעה של השמנת יתר על הסיכון לסרטן השד תלוי במצב הפסקת הווסת של האישה. לפני הפסקת הווסת, לנשים בעלות השמנת יתר יש סיכון נמוך יותר לפתח סרטן השד מאשר לנשים בריאות. אך לאחר הפסקת הווסת לנשים בעלות השמנת יתר יש פי 1.5 סיכון מאשר לנשים בעלות משקל בריא.

נשים בעלות השמנת יתר גם בעלות סיכון גבוה יותר למוות מסרטן השד לאחר הפסקת הווסת לעומת נשים  רזות. מדענים מעריכים כי כ- 11,000 עד 18,000 מקרי מוות מסרטן השד בארה"ב כל שנה אצל נשים מעל גיל 50 יכולים להימנע אם נשים יכלו לשמור על BMI מתחת ל- 25 במשך חייהן הבוגרים.

נראה כי השמנת יתר מעלה את הסיכון לסרטן השד רק בקרב נשים שלאחר הפסקת הווסת שלא משתמשות בהורמונים שלאחר הפסקת הווסת. בקרב הנשים שמשתמשות בהורמונים אין הבדל משמעותי בסיכון לסרטן השד בין נשים בעלות השמנת יתר לנשים בעלות משקל בריא.

החוקרים מאמינים כי הסיכון המוגבר לפתח סרטן השד ולמות ממנו לאחר הפסקת הווסת נגרמים בגלל רמות מוגברות של אסטרוגן אצל נשים בעלות השמנת יתר. אך אסטרוגן מופק גם ברקמות שומן וגם, לאחר הפסקת הווסת, כאשר השחלות מפסיקות לייצר הורמונים, רקמות השומן הופכות להיות המקור החשוב ביותר לאסטרוגן. רמוות האסטרוגן אצל נשים לאחר הפסקת הווסת גבוהות ב- 50% עד 100% בקרב נשים עם השמנה לעומת נשים רזות. רקמות רגישות לאסטרוגן לכן חשופות ליותר גירוי אסטרוגני אצל הנשים עם ההשמנה, וזה מוביל לצמיחה מהירה יותר של גידולי שד המגיבים לאסטגרוגן.

גורם נוסף הקשור לשיעורי תמותה גבוהים מסרטן השד אצל נשים בעלות השמנת יתר קשור לעובדה שיש סיכוי גבוה יותר לגלות את סרטן השד בשלב מאוחר יותר אצל נשים בעלות השמנת יתר לעומת נשים רזות. הסיבה לכך היא שיותר קשה לגלות סרטן השד אצל נשים בעלות השמנת יתר לעומת נשים רזות.

מחקרים על השמנת יתר וסרטן השד בנשים בנות מיעוטים בארה"ב הוגבלו. יש מעט ראיות כך שבקרב נשים אפריקאיות אמריקאיות הסיכון המקושר להשמנת יתר אולי לא קיים או נמוך יותר מזה של אוכלוסיות אחרות. אך דיווח עדכני הראה כי לנשים אפריקאיות אמריקאיות עם BMI גבוה יש סיכוי גבוה יותר לשלב מתקדם של סרטן השד באבחנה. דיווח אחר הראה כי לנשים היספניות לבנות בעלות השמנת יתר יש סיכוי גבוה פי 2 לפתח סרטן השד לעומת נשים היספניות ללא השמנת יתר, אך החוקרים לא מצאו הבדל בסיכון עבור נשים היספניות בעלות השמנת יתר לפני ואחרי הפסקת הווסת.

נמצא כי עלייה במשקל בזמן הבגרות היא המנבא הקונסיסטנטי והחזק ביותר לסיכון לסרטן השד במחקרים בהם היא נבדקה.

החלוקה של שומן הגוף יכולה אף היא להשפיע על הסיכון לסרטן השד. לנשים עם כמות גבוהה של שומן בטני יש סיכון גבוה יותר מאשר לאלו אצלן השומן מתפזר בירכיים, הישבן והגפיים התחתונות. תוצאות ממחקרים על ההשפעה של שומן בטני הרבה פחות עקביות מאשר ממחקרים על עלייה במשקל או BMI.

7. האם השמנת יתר מעלה את הסיכון לסרטן הרחם?

השמנת יתר קושרה באופן עקבי עם סרטן הרחם. לנשים בעלות השמנת יתר יש סיכון גבוה פי 4 לפתח את המחלה מאשר נשים במשקל בריא, ללא קשר להפסקת הווסת. סיכון גבוה גם הודגם בקרב נשים בעלות משקל עודף. השמנת יתר הוערכה כאחראית על 40% ממקרי סרטן הרחם בחברות שפע.

לא ברור מדוע השמנת יתר היא גורם סיכון לסרטן הרחם, אך שוער כי חשיפה במשך כל החיים להורמונים ורמות גבוהות של אסטרוגן ואינסולין אצל נשים בעלות השמנת יתר עלולים להיות גורמים תורמים.

8. האם השמנת יתר מעלה את הסיכון לסרטן המעי הגס?

סרטן המעי הגס מופיע לעיתים קרובות יותר אצל אנשים בעלי השמנת יתר לעומת אנשים בעלי משקל בריא. סיכון מוגבר לסרטן המעי הגס דווח באופן עקבי עבור גברים עם BMI גבוה. נמצא כי הקשר בין BMI וסיכון אצל נשים נמוך יותר או לא קיים.

לעומת סרטן השד והרחם, האסטרוגן נמצא כמגן מסרטן המעי הגס אצל נשים באופן כללי. אך קיימת השפעה הדדית בין השמנת יתר ורמת האסטרוגן בהשפעה על הסיכון לסרטן המעי הגס. לנשים עם BMI גבוה לפני או אחרי הפסקת הווסת שלוקחות אסטרוגן יש סיכון גבוה יותר לסרטן המעי הגס, בדומה לממצאים לגבי גברים עם BMI גבוה. לעומת זאת, לנשים עם BMI גבוה לאחר הפסקת הווסת שלא לוקחות אסטרוגן אין סיכון גבוה יותר לפתח סרטן במעי הגס.

יש ראיות לכך שהשמנה בטנית עלולה להיות יותר משמעותית בסיכון לסרטן המעי הגס. אצל גברים, BMI גבוה נוטה להיות מקושר להשמנה בטנית. אצל נשים לשומן יש יותר סיכוי להתפזר במתניים, בירכיים ובאחוריים. לכן שני מדדים של שומן בטני, היחס בין המותן לאגן הירכיים, או היקף המותניים יכולים להיות מנבאים טובים יותר לסיכון לסרטן המעי הגס. אך מחקרים מועטים השוו בין היחס בין המותן לאגן הירכיים לסיכון לסרטן המעי הגס אצל נשים. במחקר אחד בו נמצא סיכון גבוה יותר לסרטן המעי הגס אצל נשים עם יחס גבוה יותר בין המותן לאגן הירכיים, נמצא כי הקשר היה קיים רק בקרב נשים לא פעילות, מה שרמז כי פעילות גופנית גבוהה יכולה לנטרל את ההשפעה של שומן בטני גבוה.

מספר מנגנונים הוצעו עבור ההשפעה השלילית של השמנת יתר על הסיכון לסרטן המעי הגס. אחת מההשערות המרכזיות היא שרמות גבוהות של אינסולין או גורמי גידול הקשורים לאינסולין אצל אנשים בעלי השמנת יתר עלולים לתרום להתפתחות גידולים.

9. האם השמנת יתר מעלה את הסיכון לסרטן בכליות?

מחקרים מצאו באופן עקבי קשר בין סוג של סרטן בכליות (קרצינומה של תאי הכלייה) והשמנת יתר אצל נשים, כאשר כמה מחקרים מצאו שהסיכון בקרב נשים בעלות השמנת יתר הוא פי 2-4 מהסיכון בקרב נשים בעלות משקל בריא.

תוצאות המחקרים הכוללים גברים היו יותר משתנות, החל מקשר הדומה לזה אצל נשים ועד קשר חלש יותר או ללא קשר בכלל. מטא-אנליזה (בה כמה מחקרים משולבים לדוח אחד), שגילתה קשר שווה של סיכון בקרב נשים וגברים, העריכה כי הסיכון לסרטן בכליות גבוה ב- 36% עבור אנשים בעלי משקל עודף ו- 84% עבור אנשים בעלי השמנת יתר לעומת אנשים עם משקל בריא.

המנגנונים על פיהם השמנת יתר עלולה להעלות את הסיכון לסרטן תאי הכליה לא מובנים היטב. חשיפה מוגברת לסטרואידי מין, אסטרוגן ואנדרוגן מהווה מנגנון אחד אפשרי.

10. האם השמנת יתר מעלה את הסיכון לסרטן הוושט או הקיבה?

לבני אדם בעלי משקל עודף או השמנת יתר יש פי 2 סיכון לפתח סוג של סרטן הוושט הנקרא אדנוקרצינומה של הוושת מאשר אנשים במשקל בריא. עלייה קטנה יותר בסיכון נמצאה עבור סרטן באיזור הקרדיה של הקיבה, סוג של סרטן הקיבה שמתחיל באיזור שלייד הוושט. רוב המחקרים לא מצאו סיכון מוגבר עם השמנת יתר בסוג אחר של סרטן הוושט, קרצינומת תאי קשקש. סיכון מוגבר לאדנוקרצינומה של הוושת נמצאה גם בקשר עם עלייה במשקל, עישון, ובני אדם מתחת לגיל 59.

המנגנונים דרכם השמנת יתר מעלה את הסיכון לאדנוקרצינומה של הוושת וסרטן באיזור הקרדיה של הקיבה לא מובנים היטב. אחד המנגנונים המובילים שהוצעו היה כי עליות בריפלוקס הקיבתי בגלל השמנת יתר עלולות להגביר את הסיכון. אך במחקרים המועטים שבחנו את הנושא, סיכון הקשור ל- BMI היה דומה לסיכון עם או בלי ריפלוקס קיבתי.

11. מדוע השמנת יתר מעלה את הסיכון לסרטן הערמונית?

מתוך 35 מחקרים על הסיכון לסרטן הערמונית, הרוב מסיקים כי אין קשר עם השמנת יתר. חלק מהמחקרים מדווחים כי לגברים בעלי השמנת יתר יש סיכון מוגבר יותר מאשר לגברים בעלי משקל בריא, במיוחד לגידולים יותר אגרסיביים. מחקר אחד מצא סיכון מוגבר בקרב גברים עם יחס גבוה בין המותן לאגן הירכיים, מה שאומר ששומן בטני עלול להיות מדד יותר מתאים למידת הגוף ביחס לסרטן הערמונית.

למרות חוסר הקשר בין השמנת יתר והקף סרטן הערמונית, מספר מחקרים בדקו גורמים ביולוגיים פוטנציאלים הקשורים להשמנת יתר, כגון גורמי גידול הקשורים לאינסולין, לפטין והורמונים אחרים. התוצאות של מחקרים אלה לא עקביים, אך בכלליות הסיכון קושר לגברים עם רמות גבוהות יותר של לפטין, אינסולין ו- IGF-1.

12. האם יש ראיות כי השמנת יתר קשורה לסרטן בכיס המרה, בשחלות או בלבלב?

נמצא קשר בין סיכון מוגבר של סרטן בכיס המרה לבין השמנת יתר, במיוחד בקרב נשים. עובדה זו אולי נובעת מתדירות גבוהה יורת לאבני מרה בקרב אנשים בעלי השמנת יתר, מפני שאבני מרה נחשבים כגורם סיכון חזק לסרטן בכיס המרה. אך אין מספיק ראיות כדי להסיק מסקנות מוצקות.

לא ברור אם השמנת יתר משפיעה על הסיכון ל- סרטן בשחלות. מחקרים מסוימים מדווחים על סיכון מוגבר בקרב נשים בעלות השמנת יתר, ואילו אחרים לא מצאו שום קשר. דיווח עדכני מצא סיכון מוגבר עבור נשים שהיו בעלות משקל עודף או השמנת יתר בגיל ההתבגרות או בתחילת הבגרות; לא נמצא סיכון מוגבר עבור נשים מבוגרות יותר בעלות השמנת יתר.

מחקרים שבדקו את הקשר בין השמנת יתר ל- סרטן הלבלב לא היו עקביים. מחקר מהתקופה האחרונה מצא כי השמנת יתר מגבירה את הסיכון לסרטן הלבלב רק בקרב אנשים לא פעילים גופנית. מטא-אנליזה דיווחה לאחרונה כי אנשים בעלי השמנת יתר עלולים להיות בסיכון גבוה ב- 19% לסרטן הלבלב מאשר אלו עם BMI בריא. אך התוצאות לא היו מכריעות.

13. האם הימנעות מעלייה במשקל מורידה את הסיכון לסרטן?

הדרך המכריעה ביותר לבדוק אם הימנעות מעלייה במשקל מורידה את הסיכון לסרטן היא דרך מחקר קליני מבוקר. בשעה זו לא נערכו מחקרים קליניים מבוקרים בנושא ההשפעה על סרטן בהקשר להימנעות מעלייה במשקל. אך מחקרי תצפית רבים הראו כי הימנעות מעלייה במשקל מורידה את הסיכון לסרטן המעי הגס, השד (לאחר הפסקת הווסת), רירית הרחם, הכליות והוושט. ישנן ראיות מוגבלות עבור סרטן בלוטת התריס, ואין מספיק ראיות לגבי סוגים אחרים של סרטן.

14. האם ירידה במשקל מורידה את הסיכון לסרטן?

אין מספיק ראיות לכך שירידה מכוונת במשקל תשפיע על הסיכון לסרטן עבור כל סוגי הסרטן. מספר מוגבל ביותר של מחקרי תצפית בדקו את ההשפעה של ירידה במשקל ומעטים מהם מצאו ירידה בסיכון לסרטן השד בקרב נמשים שירדו במשקל. אך רוב המחקרים האלה לא הצליחו לנתח האם הירידה במשקל היתה בכוונה תחילה או בהקשר לבעיות בריאותיות אחרות.

מחקר אחד מהתקופה האחרונה בחן את ההשפעה של ירידה במשקל בכוונה תחילה ומצא כי לנשים שירדו במשקל בכוונה תחילה יותר מ- 9 ק"ג ולא היו במצב עכשווי של משקל עודף היו רמות סרטן ברמה של נשים בריאות שלעולם לא ירדו במשקל. אך ירידה במשקל שלא בכוונה תחילה לא קושרה לירידה בסיכון לסרטן.

15. האם פעילות גופנית סדירה מורידה את הסיכון לסרטן?

לא התבצעו מחקרים קליניים מבוקרים בנושא ההשפעה של פעילות גופנית סדירה על הסיכון לפתח סרטן. אך מחקרי תצפית חקרו את הקשר האפשרי בין פעילות גופנית וסיכון נמוך יותר לפתח סרטן המעי הגס או סרטן השד:

סרטן המעי הגס: בשנת 2002 סקירה מרכזית של מחקרי תצפית הדגימה כי פעילות גופנית הורידה את הסיכון לסרטן המעי הגס ב- 50%. הירידה בסיכון הופיעה עם רמות מתונות של פעילות גופנית. למשל, מחקר אחד הדגים כי אפילו פעילות מתונה כגון הליכה מהירה במשך 3-4 שעות בשבוע יכולה להוריד את הסיכון לסרטן המעי הגס.

מספר מצומצם של מחקרים בדקו את ההשפעה של פעילות גופנית על סרטן המעי הגס עבור בני אדם רזים ובעלי השמנת יתר. רוב המחקרים מצאו תופעה מגינה של פעילות גופנית בכל רמות ה- BMI.

סרטן השד : תבנית האסוציאציה בין פעילות גופנית לסיכון לסרטן השד שונה במקצת. רוב המחקרים בנושא סרטן השד התמקדו על נשים לפני הפסקת הווסת. מחקר עכשווי של ה- Women’s Health Initiative מצא כי פעילות גופנית בקרב נשים לאחר הפסקת הווסת ברמת הליכה של כ- 30 דקות ביום קשורה ל- 20% ירידה בסיכון לסרטן השד. אך ירידה זו היתה גדולה ביותר בקרב נשים במשקל נורמלי. עבור נשים אלה, פעילות גופנית היתה קשורה ל- 37% ירידה בסיכון. אפקט ההגנה של הפעילות הגופנית לא נמצא בקרב נשים בעלות משקל עודף או השמנת יתר.

16. אילו מנגנונים ביולוגיים נחשבים כמעורבים בהסבר הקשר בין השמנת יתר וסרטן?

המנגנונים הביולוגיים המסבירים כיצד השמנת יתר מגבירה את הסיכון לסרטן יכולים להיות שונים עבור סוגי סרטן שונים. המנגנונים המדוייקים אינם ידועים עבור אף סוג סרטן. אך מנגנונים אפשריים כוללים שינויים בהורמוני מין (אסטרוגן, פרוגסטרון ואנדרוגנים) ואינסולין ו- IGF-1 אצל אנשים בעלי השמנת יתר שיכולים להסביר את הסיכון המוגבר לסרטן השד, רירית הרחם והמעי הגס. SHBG, חלבון הנשא העיקרי עבור הורמוני מין מסויימים בפלזמה, יכול גם להיות מעורב בשינוי בסיכון עבור סוגי הסרטן האלה אצל אנשים בעלי השמנת יתר.

17. מהם הצרכים המחקריים העכשוויים?

למרות שנערכו מחקרים מקיפים עם אוכלוסיות גדולות שהתבוננו על הקשר האפשרי בין השמנת יתר וסרטן, מעט מחקרים קליניים חקרו את ההשפעה של בקרת משקל, פעילות גופנית ואיזון אנרגטי (הקלוריות שנצרכו לעומת הקלוריות שנשרפו) על סרטן. עבור סוגי סרטן מסויימים כגון סרטן המעי הגס וסרטן השד לא ברור האם הסיכון המוגבר לסרטן אצל אנשים בעלי משקל עודף הוא בגלל המשקל העודף, התזונה עתירת הקלוריות והשומן, חוסר הפעילות הגופנית או שילוב של כל הגורמים הללו.

הדוח של הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן על בקרת משקל, פעילות גופנית וסרטן לשנת 2002 כלל כמה המלצות למחקרים עתידיים:

נהלו מחקרי התערבות לטווח ארוך על ההשפעה של שינויים בתזונה על עלייה במשקל וסיכון לסרטן.

· נהלו מחקרי התערבות לטווח ארוך על ההשפעה של תבניות פעילות גופנית (האינטנסיביות, התדירות ומשך סוגים שונים של פעילות גופנית) ביחס לעלייה במשקל וסיכון לסרטן.

· נהלו מחקרי התערבות לטווח ארוך על ההשפעות המשולבות של שינויים בתזונה ובפעילות הגופנית על השמנת יתר וסיכון לסרטן.

·נהלו מחקרי התערבות קהילתיים כדי למנוע עלייה במשקל ולעודד פעילות גופנית.

דוחות בינלאומיים הסיקו כי שליטה על מגיפת השמנת היתר תצריך השקעה רצינית של סקטורים רבים בחברה. מאמצים להעלות את הפעילות הגופנית ולקדם אכילה בריאה נדרשים במשפחות, בגני ילדים, בבתי ספר ובמקומות עבודה. נדרשים מאמצים של שירותים קהילתיים כגון שירותי בריאות וחינוך, וכן מערכות תחבורה המעודדות הליכה ושימוש באופניים.