תסמונת הבניין החולה

משבר האנרגיה שהתרחש בעולם בשנות ה-70 הביא לשינוי שיטת הבניה מתוך מטרה לייעל את שימור האנרגיה במבנים כאשר תהליכים אלה כללו התקנת מערכות אוורור מרכזיות, בנית חלונות אטומים, הפחתה בכניסת אוויר חיצוני ושימוש בחומרי בידוד חדישים.

שינויים אלה הביאו לחיסכון באנרגיה, אולם במקביל נצפתה עליה בהתהוות בעיות בריאותיות.

ממחקר שנערך ע"י הסוכנות האמריקאית להגנה סביבתית (NIOSH) ב- 100 בנייני משרדים שהוגדרו ב"חולים", נמצא כי  50% מהתלונות נבעו מגורמים הקשורים במערכת אוורור מרכזית לקויה, חוסר באוויר צח, חלוקה לא מתאימה של האוויר בחלקי הבניין,טמפרטורה ולחות לא מתאימים.

30% מהתלונות היו קשורים למזהם ספציפי כמו: פורמלדהיד,  VOCs, וזיהום מיקרוביולוגי.

10% מהתלונות נבעו כתוצאה מחדירת מזהם חיצוני, כמו:גזי פליטה מרכבים,אבק וככל המזהמים התעשייתיים.

סקר שנערך בהולנד ב-600 בנייניי משרדים מצביע על שיעור היעדרות ממוצע של 2.5 ימי היעדרות לעובד בשנה וזאת בשל איכות אוויר ירודה באותם בנינים שלקו בתופעת "הבניין החולה".

כיום רווחת הדעה כי מכלול הגורמים הם היוצרים את "תסמונת הבניין החולה" כאשר ניתן לחלק גורמים אלו למספר קטגוריות מרכזיות:

• מקורות זיהום אוויר חיצוניים.

• מקורות זיהום ביולוגיים.