רשלנות ותביעת חולים בתחום המחלות הממאירות

הסטטיסטיקה של סכויי הרפוי והחשיבות מופנית באופן ישיר במרבית המחלות הממאירות למועד המוקדם ביותר בו ניתן הטיפול ובשאלה אם הטיפול שניתן הינו הטיפול הנכון. הנתונים העיקריים המשמשים כעילה להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית ותביעות חולים במחלות ממאירות

מבוסס בד"כ על הנתונים הבאים:

א.         אחור באבחון כשניתן היה לאתר את המחלה במועד מוקדם יותר.

ב.         חוסר התייחסות במועד לתלונות החולה.

ג.          רשלנות בטיפול בעצמו.

ד.         קשיים המוערמים ע"י קופות החולים במימון בדיקות הולמות משיקולים של שגרת יום  או עלות כלכלית וחוסר התייחסות פרטנית – הרת גורל – לחולה ספיציפי.

ה.         רישום רפואי הולם או בלתי הולם של האבחון, מהלך הטיפול, המסגרת הטיפולית וכ נתון רלוונטי אחר הנדרש עפ"י חוק.

כדי להבהיר בקצרה אביא כדוגמא מס' מקרים אשר טופלו על ידי משרדי והמשקפים את האמור:

חוסר התייחסות קופ"ח לתלונות החולה משקולי מימון התעלמות מתלונות והמלצות הרופאים המטפלים

המדובר בצעירה בשנות העשרים שלה אשר בחודש יוני 2002 חשה בכאבים, תחושה של גרוד "וכוויה" באחת מירכיה. היא פנתה לרופא המטפל וזה המליץ על בדיקת.T.C שלא העלתה כל ממצא. ואולם, הרדיולוג שאבחן ראה לנכון להמליץ על בדיקת M.R.I שהינה בדיקה יקרה פי כמה שכן בנתונים שהועלו התחייבה לדעתו בדיקה מסוג זה, לצורך אבחון הולם וסופי. קופ"ח סרבה והמליצה לקיים שוב בשלב מאוחר יותר בדיקת ב-C.T.

המצב הלך והחמיר ובמרץ 2003 נבדקה החולה שוב ע"י רופאים אורטופדים שקבעו כי בדיקת M.R.I  הינה חיובית. גם הפעם לא אושרה הבדיקה ומהלך זה חזר על עצמו 5 פעמים (!) עד שהנ"ל הגיעה לאחד המרכזים הרפואים בו אבחן מנהל המחלקה בבדיקה קצרה גוש בגודל של אגרוף. בוצעה בדיקת M.R.I מיידית שגילתה גידול סרטני. מאז נותחה מס' פעמים וכיום עדיין איננו בסוף הדרך. התביעה המשפטית הסתיימה בהסדר ובפצוי.

טעות בבצוע

בעניין אייל יעקב נ' המרכז הרפואי איכילוב ת.א. 2185/04 ת"א אובחן גידול סרטני באחת מרגליו של התובע. הגידול טופל ולאחר שהתוצאות היו טובות הומלץ על סידרת הקרנות כדי לוודא סילוק מלא. לאחר מספר הקרנות הופיעה תופעה קשה של מעין "התפוררות" ולפיכך עפ"י הוראת הרופאים הופסק הטיפול כדי "לתת לרגל להתאושש", משהמצב חזר לתיקנו חודש הטיפול באותה מתכונת התופעה חזרה והרגל נכרתה בנקודה גבוהה מעל הברך. הסתבר שניתנה קרינה בשיעור של פי 4 (!) מהמותר והנדרש. למותר לציין, שלאחר תום הסדרה הראשונה לא טרח איש לבדוק מדוע היתה התופעה כפי שהיתה ומשחודש "הטיפול" הוא נעשה באותו מינון....... התוצאה היתה ברורה.

התעלמות משיטות טיפול חדשניות

פלוני בגיל העמידה הגיע לטיפולו של רופא עור לאחר שאובחן גידול סרטני באחת מלחייו. יש לציין כי באותה תקופה כבר היה ישום מלא לשיטת נתוח בשום "מוז" "MOHZ" שהינה בגדר שיטת נתוח המבוססת על קילוף שכבת עור עד לסילוק הנגע. נתוח זה היה בידיעתו של הרופא המטפל ולמרות זאת הוא החליט לנתח בעצמו בשיטה מיושנת.

הניתוח נכשל, והרופא החליט לבצעו מחדש – שוב באותה שיטה. הפעם מעבר לכך שהנתוח נכשל גם נגרם נזק לצינור הדמעות, ועקב פגיעה, עצב הפציאליס שותק בחלקו. הפעם "שנכנע" הרופא ופנה לעזרתו של מומחה שהתמחה בנתוח בשיטת "מוז" הנתוח הצליח אך כמובן שהנזקים נותרו לצמיתות.

התאורים הנ"ל הינם על קצה המזלג ובאו אך ורק כדי להציג את הבעיה. כמובן, הדוגמאות הינן רבות ביותר.

רשומה רפואית

נושא נוסף הינו "רשומה רפואית" הרשומה הרפואית או העדרה מהווים בסיס לבחינת הנתונים שבתיק וסכויי התביעה מסיבות ברורות מיוחסת חשיבות רבה הן בפסיקה והן בחוק לעניין קיומה או העדרה של רשומה רפואית , קיומה בזמן אמת ורישומה התקין.

(ס' 41 לפקנ"ז) אי ניהול רשומה רפואית תקינה ובזמן אמת מעבירה את הנטל מהתובע (הצריך להוכיח רשלנות) לנתבע (הצריך להוכיח שהוא לא התרשל).

הרשמה הרפואית הוא לעולם קניינו של החולה. האחריות על שמירתו וניהולו התקין היא על הרופא וביה"ח.

בע"א 6160/99 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה (3) 117, 125:

"חשיבותה של עריכת רישומים ושמירתם איננה רק לצורך קיום מעקב שוטף ראוי ואחראי אחר ההתפתחות הדברים לשם קבלת החלטות נאותות אלא גם על מנת שישמשו כראיה אותנטית ובעלת משקל באשר לאירועים שאירעו והתפחויות שהתרחשו במועד כלשהו בעבר".

ס' 2 לחוק זכויות החולה מגדיר "רשומה רפואית" – מידע לפי סעיף 17 המתועד בדרך של רישום או צילום, או בכל דרך אחרת, לרבות התיק הרפואי של המטופל שבו מצויים מסמכים רפואיים על אודותיו;

ס' 17 לחוק קובע את חובת הניהול של הרשומה הרפואית – (א) מטפל יתעד את מהלך הטיפול הרפואי ברשומה רפואית; הרשומה הרפואית תכלול, בין היתר, פרטים מזהים של המטופל והמטפל וכן תכלול מידע רפואי בדבר הטיפול הרפואי שקיבל המטופל, עברו הרפואי כפי שמסר, איבחון מצבו הרפואי הנוכחי והוראות טיפול; ואולם תרשומת אישית של המטפל אינה חלק מהרשומה הרפואית.

(ב) המטפל, ובמוסד רפואי מנהל המוסד, אחראים לניהול השוטף והעדכני של הרשומה הרפואית ולשמירתה בהתאם לכל דין.

(ג) נמסרה רשומה רפואית לשמירה בידי המטופל, יתועד הדבר על ידי המטפל או המוסד הרפואי.

קיימים חוקים נוספים שמגדירים מהי רשומה רפואית, כדוגמת: תקנות בריאות העם (מעבדות רפואיות) (תיקון) תשס"ה – 2004 – גם רישומים הנעשים במעבדה, דינם כדין רשומה רפואית וזכות החולה לקבלם.

למרות האמור בע"א אורי נגב נ' מדינת ישראל  נט (4) 625 נקבע כי ליקויים מסוימים ברשומה הרפואית, אין פירושם העברה אוטומטית של נטל הראייה, כי אם הדבר תלוי בהשפעה שיש לחסר הזה; לא כל פגם ברשומה הרפואית מגיע לכדי העברת הנטל והטלת חובה אוטומטית.

כל מקרה לגופו

לסיכומו של דבר, האמור הינו בגדר קצה קצה של התמונה הכוללת. לא בכל מקרה שבו ניתן טיפול שאינו מביא לתוצאה המקווה יש ליחס לרופא מחדל כזה או אחר ולא בכל מקרה הרפואה מסוגלת להתגבר על המצב הנוצר בשל המחלה. הרפואה המוגדרת "כרפואה סבירה" אינה מסוגלת בכל מקרה לגלות בעוד מועד או במועד מוקדם יותר את קיום המחלה ולא כל החלטה על דרך טיפול כשהיתה אלטרנטיבה אחרת שאם היתה נבחרת היתה זוכה להצלחה גדולה יותר – הינה בגדר מחדל.

המסקנה הינה שיש לבחון כל מקרה לגופו.

נכתב ע"י  עורך הדין עמיקם חרלפ