סרטן מעי הגס בשלב 2
כזכור מדובר בגידול הפורץ דרך דופן המעי הגס לשומן העוטף את המעי או לאברים סמוכים , אך ללא התפשטות לבלוטות לימפה או לאיברים מרוחקים. במקרה זה מדובר בגידול סרטני בשלב מתקדם יותר, ומטרות הטיפול הן לשלוט על הגידול הסרטני וגם למנוע הישנותו בעתיד. גם במקרה זה הסיכוי לריפוי הוא טוב מאוד, כלומר 65-85% מהחולים יהיו חופשיים מסימני מחלה פעילה 5 שנים לאחר האבחנה. כאמור עדיין קיים סיכון כלשהו, אם כי קטן, לחזרה של המחלה בעתיד במיעוט החולים.
הטיפול הראשוני במקרים אלה יהיה ניתוח, ושוב סוג הניתוח יהיה תלוי במיקומו המדויק של הגידול הסרטני במעי ושיטת הניתוח תקבע ע"י המנתח.
- הצורך בתוספת של טיפול כימותרפי משלים (אדג'ובנטי) לאחר הניתוח לחולים בשלב 2 שנויי במחלוקת. טיפול משלים הוא למעשה טיפול מניעתי, הניתן לאחר הניתוח ומטרתו להקטין את הסיכון להישנות המחלה במעי או באיברים מרוחקים (גרורות). העיקרון העומד מאחורי טיפול כזה הוא – במידה ויש גרורות סמויות (מיקרו-מטסטזות), כלומר תאי גידול בודדים אשר נותרו בגוף – בבלוטות לימפה, בזרם הדם או באברים מרוחקים - הרי שהטיפול הכימותרפי ימגר אותן. גרורות סמויות כאלה למעשה אינן ניתנות לגילוי באמצעים העומדים לרשותנו כיום, גם לא ע"י בדיקות ההדמיה המתקדמות ביותר, ולא ניתן לקבוע בוודאות באילו חולים הן קיימות ובאילו לא.
- טיפול כימותרפי משלים, גם אם ניתן לאחר הניתוח, משפר את הישרדות החולים בשלב 2 ב- 2-4% בלבד, כלומר מרבית החולים בקבוצה זו אשר יקבלו טיפול לא "ירוויחו" ממנו. במילים אחרות, אם 100 חולים בקבוצה זו יקבלו טיפול כימותרפי משלים הרי שבקרב למעלה מ- 95 חולים הטיפול לא ישיג שיפור משמעותי בהישרדות או במניעת החזרה של המחלה. תופעה זו מוסברת ע"י העובדה שהישרדות החולים בקבוצה מצוינת גם לאחר טיפול ניתוחי בלבד, המרפא את מרבית החולים.
- חולים הנמצאים בקבוצת סיכון גבוה – כלומר הסיכוי לחזרת המחלה אצלם גבוה יותר משאר החולים בשלב זה. מדובר בחולים אשר הגידול שלהם גרם לחסימת מעי (מצב חירום הדורש התערבות ניתוחית דחופה) או להתנקבות דופן המעי (פרפורציה) או חדר לאברים סמוכים , חולים אשר בניתוח שלהם נדגמו פחות מ-10 קשרי לימפה וחולים אשר בבדיקת הדם שלהם נמצאה רמת סמן CEA גבוהה. מאפיינים נוספים העלולים להעיד על סיכון גבוה לחזרה הם גורמים הקשורים בגידול עצמו ומפורטים בדו"ח הפתולוגי הניתוחי: גידול המורכב מתאים בדרגת התמיינות נמוכה (Poorly differentiated) או תאי גידול שחדרו לכלי דם ולימפה זעירים בדופן המעי עצמו (lympho-vascular invasion). ישנם גורמים נוספים אשר לעיתים נחשבים כגורמים לסיכון גבוה ע"י אונקולוגים שונים כגון: גיל צעיר בעת האבחנה, נטייה גנטית משפחתית לסרטן, יותר מגידול אחד לאורך המעי. בחולים אלה כן מומלץ להוסיף טיפול כימותרפי משלים לאחר הניתוח.
- במידה והגידול הראשוני ממוקם בחלחולת (רקטום) והוא בשלב 2 הטיפול יכלול גם קרינה (רדיותרפיה) לאגן לאזור הגידול עצמו ובלוטות הלימפה המנקזות אותו. טיפול קרינתי למעשה דומה לצילום בקרן רנטגן אך האנרגיה והמנה של הקרינה הניתנות בכל טיפול גדולה יותר. הטיפול עצמו אינו כרוך בכאב. הטיפול הקרינתי לחלחולת יכול להינתן לפני או אחרי הניתוח. בשנים האחרונות מקובל יותר להקדים ולתת את הטיפול הקרינתי לפני הניתוח משום ששיטה זו כרוכה בפחות תופעות לוואי ויעילה יותר במניעת חזרה מקומית של המחלה באגן. ישלתכנן בקפידה ובדייקנות מרבית את הטיפול בקרינה ולכן לפני התחלת הטיפול הקרינתי יעבור החולה תהליך הנקרא סימולציה במהלכו מבוצעים צילומי CT של האגן ומבוצעים מספר סימונים (ע"י קעקוע נקודתי) על-פני גופו של החולה. זאת על מנת לקבוע בדיוק את הכיוון והעוצמה המתאימה של קרני הרנטגן. לאחר מספר ימים יחל תהליך הטיפול הקרינתי. לפני כל טיפול, הטכנאי/ת ימקם אותך על המיטה במדויק על-פי הכיוונים שנקבעו במהלך הסימולציה. הקרינה ניתנת באופן יומיומי (חמישה ימים בשבוע, ימי א'-ה'), כאשר כל טיפול נמשך מספר דקות במהלכן החולה נשאר לבדו בחדר הטיפולים ומתבקש שלא לזוז. מקובל לשלב טיפול כימותרפי במינון נמוך יחד עם הקרינה (כימו-רדיותרפיה). הטיפול הכימותרפי (לרוב מדובר ב-5FU או קסלודה) ניתנים רק בימים בהם החולה מקבל קרינה. בסופי שבוע שישי-שבת החולה לא יקבל קרינה ולא כימותרפיה. בסה"כ החולה יקבל כחמישה-שישה שבועות של קרינה. כחודשיים לאחר סיום הטיפול הקרינתי יופנה החולה לניתוח. חשוב לציין כי טיפול בקרינה אינו הופך את החולה לרדיואקטיבי, ואנשים אחרים, לרבות ילדים, יוכלו לשהות במחיצת החולה ללא חשש.
- תופעות לוואי העלולות להופיע במהלך תקופת הטיפול הקרינתי לחלחולת: שלשול, בחילה, עייפות, דלקת לא זיהומית במעי (כאב בטן, דימום ואי נוחות ביציאה), דלקת בדופן שלפוחית השתן (דחיפות, צריבה ותכיפות במתן שתן, הופעת שתן דמי), אדמומיות ורגישות בעור באזור המוקרן. תופעות הלוואי נמשכות בדרך כלל מספר שבועות ואז נעלמות בהדרגה, לאחר סיום הטיפול. יש גם תופעות לוואי אפשריות לטווח הארוך: בחלק קטן מהמקרים, עלול להיגרם נזק קבוע למעי או לשלפוחית השתן (שלשול ממושך או צורך רב יותר לתת שתן או צואה), אי פוריות ואין אונות. טיפול בקרינה לאזור האגן עלול לגרום לאי פוריות בגברים ובנשים. גברים עלולים לגלות כי איבדו את כושר האונות שלהם (חוסר זקפה) ובנשים בגיל הפריון יפסק מחזור הווסת ותחל תקופת הבלות. בנשים צעירות בגיל הפריון הצריכות לקבל קרינה לאגן יש לדאוג לשמירה על תפקוד השחלות. השמירה על השחלות יכולה להיעשות באמצעות ניתוח להסטת השחלות מאזור הקרינה. הניתוח נעשה לרוב בשיטה לפרוסקופית וההחלמה המהירה מאפשרת התחלה של הטיפול הקרינתי תוך ימים ספורים. שיטה אחרת היא הקפאת ביציות מופרות (עוברים) – שיטה הדורשת לרוב זמן ארוך לצורך איסוף הביציות והפרייתן, במהלכו נידחה התחלת הטיפול הקרינתי.
