דרכי אבחון לסרטן הלבלב
אם חולה מפגין סימפטומים הרומזים על סרטן בלבלב, הרופא ישאל אותו על עבר בריאותי אישי ומשפחתי ויבצע מספר בדיקות שיכולות לעזור באבחון הסרטן:
- בדיקה גופנית – הרופא בודק את העור והעיניים לסימני צהבת. לאחר מכן הוא חש את הבטן לחיפוש אחר שינויים בלבלב, בכבד ובכיס המרה. הרופא גם מחפש בצקות, הצטברות נוזלים בחלל הבטן.
- בדיקות מעבדה – בבדיקות דם, שתן וצואה הרופא יחפש אחר חומר הקרוי בילירובין (bilirubin). זהו חומר העובר מהכבד דרך כיס המרה אל המעי. אם צינורות המרה חסומות כתוצאה מגידול באזור אז החומר לא יגיע למעי. חסימה שכזו תעלה מאוד את כמות החומר בדם ובהפרשות.
- בדיקת CT – זוהי בדיקת רנטגן מורכבת לחלל הבטן במהלכה יוצאות תמונות ממוחשבות היכולות לזהות גידול.
- בדיקת אולטרא סאונד – מכשיר האולטרא סאונד מפיק קולות ובאמצעות החזרת גלי הקול מייצר תמונת איברים פנימיים. בדיקה זו יכולה להיות חיצונית או פנימית. בדיקה פנימית קרויה בדיקה אנדוסקופית (EUS) ובמהלכה מחדיר הרופא צינורית מאירה דקה דרך הפה והמעיים עד למעי הדק. בקצה האנדוסקופ (הצינורית) נמצא מכשיר אולטרא סאונד קטן. כך יוצר הרופא תמונה טובה של הלבלב.
- ERCP – הרופא מבצע בדיקה אנדוסקופית ובמהלכה מזריק חומר ניגוד ואז בעזרת קטטר מיוחד המוחדר יחד עם האנדוסקופ מצלם תמונת רנטגן של הלבלב. התמונות יכולות לגלות גידול.
- PTC – חומר ניגוד מוזרק לכבד. אם אין חסימה, החומר יוכל לנוע בחופשיות אל צינורות המרה. צינורות אלו מצולמים במכשיר רנטגן ומהתמונה הרופא יוכל לדעת האם הייתה חסימה.
- ביופסיה – הרופא מסיר חלק מהרקמה ומוסר אותה לבדיקה פתולוגית. לרוב הרופא יסיר רקמה בעזרת מחט ארוכה ושאיבת תאים מהלבלב. שיטה נוספת היא בניתוח במהלכו פותחים את חלל הבטן.
באדיבות National Cancer Institute
