סרטן הפה
חלל הפה הינו האזור הדומיננטי באזור הראש והצוואר המועד לגידולים ממאירים. סרטן הפה הינו שם כולל לקבוצת גידולים ממאירים ברקמות הפה, הן כביטוי ראשוני, הן כאתר אליו נשלחות גרורות מגידולים באזורים מרוחקים יותר כמו פרוסטטה, שד, ריאות, אשכים וכו', ואתר בו ניתן לראות ביטוי ראשוני למחלות כמו לימפומה, מלנומה וכו'.
למרות הקלות היחסית באיתור גידולים בחלל הפה כבר בשלבים הראשונים, עדיין מרבית החולים מאובחנים בשלבים מתקדמים ביותר ועקב כך הטיפול קשה והשרידות נמוכה. למחלה קיימת מודעות נמוכה הן באוכלוסיה והן במערכת הרפואית.
המחלה יכולה להתבטא בכל רקמות הפה – לשון, רצפת פה, חניכיים, לחיים, עצמות הלסת ושפתיים, ובשלביה הראשונים איננה כואבת ומתבטאת באי נוחות בדרך כלל.
סרטן הפה הינה מחלה שכיחה יחסית, השישית בשכיחותה בבני אדם ו-3-4% מכלל הגידולים הממאירים בבני אדם.
הגידול הנפוץ ביותר בחלל הפה הינו סרטן תאי קשקש (squamous cell carcinoma), המהווה כ-93% מכלל הגידולים. סימנו הראשון הינו פצע, כיב קטן, שוליו מורמים, איננו כואב, גדל לאיטו, ואיננו מגיב לטפול אנטיביוטי. סרטן תאי הקשקש מכאיב כאשר הוא פולש לרקמות סמוכות ומגביל בתפקוד.
המחלה מאפיינת עפ"י רוב גברים בעשור שישי עד שמיני לחייהם, מעשנים בדרך כלל וצרכני אלכוהול, אך בשנים האחרונות קיימת עלייה ניכרת במספר הנשים החולות, במספר החולים הצעירים מתחת לגיל 40, ובאוכלוסיה שאיננה מעשנת או שותה.
האתרים השכיחים ביותר הינם הלשון ורצפת הפה, לאחריהם הלחיים, אזור רטרו-מולרי, חניכיים, עצמות הלסת והשפתיים.
הגידול בעל פוטנציאל גבוה לשליחת גרורות, בראש ובראשונה לבלוטות הלימפה בצוואר ולאחר מכן נמוך יותר, בעקר לריאות.
הגידול מוגדר (staging) ע"י 4 שלבים, עפ"י 3 מרכיבים:
T – גודל פיזי של הגידול בסנטימטרים בקפיצות של 3 ס"מ.
N – גרורות במערכת הלימפה הצווארית לפי הפיזור.
M – גרורות מרוחקות.
ככל שמדד ה-TNM גדולים יותר, השלב במחלה מתקדם יותר, בסולם מ-1-4, הטיפולים קשים ביותר והשרידות נמוכה.
מעבר לפרמטרים אלו קיימת חשיבות רבה לעומק חדירת הגידול בתוך הרקמות, ככל שהחדירה עמוקה יותר השרידות נמוכה יותר. גידולים שטחיים, הגם ששטחם נרחב, מאפשרים שרידות גבוהה יותר.
בירור המחלה נעשה בראש ובראשונה ע"י ביופסיה ולאחריו בירור גרורתי ע"י CT לאזור מוח, ראש, צוואר, חזה ואולטרא סאונד לאזור הבטן והאגן.
בנוסף, כמובן בירור מערכתי בהתאם למצבו הבריאותי של החולה ויכולתו לעמוד בטיפולים.
יעילות ה-MRI בגידולי חלל הפה פחותה משל ה-CT, ואיתור גרורות מרוחקות טוב ביותר באמצעות PET-CT. יש לזכור שלכל ההדמיות קיימות מגבלות.
הצוות המטפל במחלה הינו כירורגים פה ולסתות, הנעזרים ברופאי אא"ג, פלסטיקאים ואונקולוגים במידת הצורך.
הטיפול במחלה הינו כירורגי בבסיסו, כריתה נרחבת של הגידול בשולי בטחון של 2 ס"מ לפחות בהיקפו, טיפול כירורגי בצוואר כהליך טיפולי בהמצאות גרורות, או כהליך אבחנתי ללא גרורות מאובחנות בהדמיה.
הטיפול מלווה בטיפול קרינתי למיטת הגידול ולצוואר וקיימת הסתייעות כימותרפית תוך הקרינה (concomitant chemotherapy). הכריתה יוצרת פגמים נרחבים באזור הפה עם השלכות תפקודיות – נשימה, דיבור ואכילה, והשלכות אסטטיות בולטות.
בד בבד עם טיפול הכריתה הכירורגי מתבצע ניתוח משקם ומשחזר שמטרתו העיקרית שימור ושחזור התפקודים אכילה, דיבור ונשימה, עם החזרת האסטטיקה ככל שניתן. השחזור נעשה ע"י קידום רקמות מהסביבה או רקמות מאתרים מרוחקים בטכניקה מיקרו-כירורגית, וע"י שחזורים מלאכותיים, תותבות וחלקי פנים מחומר סיליקון המבוצעים ע"י רופא מומחה בשיקום פנים המהווה מרכיב בלתי נפרד מהצוות המטפל.
הטיפול הנלווה הקרינתי והכימותרפי מלווה אף הוא בתופעות לוואי קשות הפוחתות עם הזמן.
בפה קיימות בלוטות רוק רבות וגם הן מהוות אתר לגידולים ממאירים, גם בהן הטיפול הינו ניתוחי וזהה בבסיסו לטיפולים בסרטן תאי הקשקש.
בפה מצויים נגעים טרום-ממאירים כגון לויקופלאקיות – כתם לבן, אריתרופלאקיות – כתם אדום, ומחלת lichen planus. מחלות אלו מצריכות מעקב צמוד ארוך טווח ע"י מומחים לכירורגיה או לרפואת הפה וביופסיות מרובות לשלילת ממאירות ואיתור מוקדם.
בכל מקרה של נגע בחלל הפה שאיננו קטן או חולף תוך כשבועיים-שלושה, חובה להיבדק ע"י כירורג פה ולסתות העוסק בתחום הכירורגיה האונקולוגית לצורך אבחנה וטיפול.
נכתב ע"י דר' רן יהלום סגן בכיר למנהל מחלקת כירורגיית פה ולסת, ביה"ח שיבא, תל השומר
