מחקר : השפעות הגיל וסוג הכימותרפיה על סיכויי נשים לקבל וסת לאחר טיפול בסרטן השד

Journal of Clinical Oncology, published online Feb. 13, 2006; in print March 1, 2006 (see the journal abstract). (J Clin Oncol. 2006 Feb 13; [Epub ahead of print])

הטיפול הנפוץ ביותר לסרטן שד הוא ניתוח, ואחריו טיפולי כימותרפיה שנועדו להרוג תאי סרטן שנותרו ולהפחית את הסיכון לחזרת המחלה. אך כימותרפיה יכולה לשבש ולהפסיק, לפחות זמנית, את מחזור הפוריות של נשים (אמנוריאה – אל וסת). פוטנציאלית, זהו סיכון רציני לנשים צעירות המקוות להרות.

טווח הבעיה לא לגמרי ברור. לפי המחקר, שיעורי האמנוריאה משתנים מאוד, החל מ- 21% ועד 100%. המחקר המתואר הוא המוסמך ביותר עד היום בנוגע להשפעה של טיפול הורמונלי ותרופתי בסרטן שד על מחזור הוסת.    

החוקרים שיתפו 595 נשים בתקופה שבין ינואר 1998 עד יולי 2002, אשר אובחנו כחולות בסרטן שד בטווח של 8 החודשים הקודמים. כל הנשים היו לפני גיל המעבר, למרות ש- 10% לא קיבלו וסת בזמן האבחון. כולן היו בגילאים 18 עד 45 ועברו ניתוח להסרת הסרטן.

בוצע מעקב אחר הטיפול שהנשים קיבלו, כפי שנקבע על ידי הרופאים שלהן. לאחר הניתוח, 523 נשים (87%) קיבלו סוג מסוים של כימותרפיה, בדרך כלל שילוב של תרופות, וביניהן דוקסורוביצין (Adriamycin®), ציקלופוספמיד, פקליטקסל (Taxol®), ועוד.  נשים שטופלו באותו האופן קיבלו מינונים זהים בלוחות זמנים זהים.

340 (57%) נשים קיבלו גם טיפול הורמונלי. מהן, הרוב (329) קיבלו טמוקסיפן.

החוקרים ביקשו מהנשים לעקוב אחר דימומי הוסת שלהן במהלך הניסוי והם עקבו אחר מצבן הרפואי. המעקב אחר הנשים נמשך בממוצע 45 חודשים.

החוקרת הראשית היתה ד"ר ג'ין פטרק, ממרכז הסרטן Memorial Sloan Kettering בניו-יורק. 

בסה"כ, מחזור הוסת ירד דרמטית כאשר החלו טיפולי הכימותרפיה, אם כי פחות בנשים שמתחת לגיל 40. לאחר סיום הכימותרפיה, מספר הנשים אשר חזרו לקבל מחזור ל- 15 חודשים עלה לכמעט 55%, ובסופו של דבר ירד ל- 35% חמש שנים לאחר האבחון. (מאחר והגיל הממוצע של נשים בזמן האבחון היה 39.5 ותקופת המעקב של המחקר המשיכה ל- 5 שנים נוספות, רבות מהנשים יכלו ממילא לעבור את תופעת גיל המעבר במשך זמן זה, ללא קשר לטיפול נגד הסרטן).

נשים בנות פחות מ- 35 החלימו במהירות הגבוהה ביותר, כאשר 85% מהן חזרו למחזור הוסת שלהן תוך 6 חודשים מסיום הכימותרפיה והמשיכו לדמם חודשית במהלך כל תקופת המעקב.

למרות שגיל הוא הגורם המשמעותי ביותר, התוצאות השתנו לפי סוג התרופות שנשים קיבלו בטיפול הכימותרפי שלהן. כמחצית (48%) מ- 83 הנשים שהיו תחת משטר ה- CMF (cyclophosphamide, methotrexate, and fluorouracil) קיבלו דימומים וסתיים חודש אחרי הפסקת הכימותרפיה, בהשוואה ל- 16% בלבד מ- 307 הנשים שקיבלו אחד משלושה משטרים מבוססי AC (Adriamycin and cyclophosphamide, ללא קשר לעובדה שלאחר מכן קיבלו או לא קיבלו paclitaxel או docetaxel).

בכל אופן, במהלך הזמן, מספר הנשים שטופלו ב- CMF וקיבלו וסת המשיך לרדת (לכ- 18% בסוף המחקר) בעוד נשים רבות אשר קיבלו טיפול מבוסס AC החלו לקבל בחזרה את המחזור שלהן. בסוף המחקר כמעט מחצית מהנשים שקיבלו טיפול מבוסס AC, המשיכו לקבל מחזור.

באשר לטיפול הורמונלי, כ- 15% מהנשים שקיבלו טמוקסיפן חוו אמנוריאה, רובן בין שנה לשנתיים אחרי תחילת נטילת התרופה. זה היה נכון ללא קשר לסוג הכימותרפיה שהן קיבלו, ולעובדה האם קיבלו כימותרפיה כלל. שלוש שנים לאחר תחילת נטילת התרופה, לנשים שקיבלו טמוקסיפן היה אותו סיכוי לקבל מחזור כמו לאלו שלא קיבלו את התרופה. המחברים מציינים: "נראה שההשפעה [של טמוקסיפן] על השחלות הוא הפיך וזמני".   

"מחקר זה אישר מחדש את העובדה שהגיל קשור באופן משמעותי ביותר לירידה בדימום הוסתי" לאחר טיפול בסרטן השד, כתבו החוקרים. הממצא החשוב הנוסף, הם ציינו, הוא שללא קשר לגיל, מחזורי הוסת של נשים הושפעו באופן שונה, תלוי בסוג הכימותרפיה בו הן טופלו.

מחקר זה ומחקרים אחרים, הם קבעו, מציע ש- "אמנוריאה נראית כקשורה באופן הברור ביותר למינון המצטבר של ציקלופוספמיד... כמעט כל התוכניות שהתבססו על אנטראציקלינים [כגון Adriamycin] יש בהן פחות כישלון שחלתי לפני הזמן."

אלו הן תוצאות מבורכות, אומרת ד"ר ג'ניפר אנג-וונג, רופאה קלינית במרכז לחקר הסרטן של המכון הלאומי האמריקאי לסרטן. "הסיכון שבאובדן הפוריות הוא חלק נכבד מן הדיון בכימותרפיה בנשים שלפני גיל הבלות. בהשוואה ללפני 30 שנה, נשים אלו הן מבוגרות יותר והן מתכננות ללדת ילדים. בעוד מחקר זה אינו אומר לנו בדיוק מה לעשות, הוא מספק הוכחה מדעית מסוימת על הסיכונים לפוריות."    

החוקרים לא סיווגו את תפקוד השחלות בנשים על ידי ניתוח הורמונלי של הדם והשתן. החוקרים ציינו ש- "אין פרמטרים קליניים להגדרת אמנוראה הקשורה בכימותרפיה... [ו]הערכה ישירה של סטאטוס הפסקת הוסת היא בדרך כלל קשה."

זוהי מגבלה חשובה, לפי ד"ר אנג-וונג, "בגלל שדימום בפני עצמו אינו מהווה אישור לפוריות". כלומר, נשים מסוימות יכולות להרות למרות שהמחזור שלהן השתבש ואחרות יכולות להיכשל בכך למרות שהן מקבלות מחזור.

כמו כן, נשים במחקר לא ייצגו את האוכלוסייה הכללית, במיוחד בנוגע לגזע וחינוך, כך שהתוצאות עלולות לא להיות ישימות באופן רחב.